בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב סיים את ההליך הייצוגי ת"צ 1941-08-20 בליי נ' עיריית בני ברק, שעניינו יתרות זכות של נישומים שלא הושבו, לאחר שהעירייה הודיעה על חדילה מן הגבייה. בהחלטה מיום 11.11.2021 נפסקו למבקשת גמול בסך 20,000 ש"ח ולבאי כוחה שכר טרחה בסך 80,000 ש"ח, בסכומים גלובליים ולא כאחוז מן התועלת שהניב ההליך. משרדנו ייצג את המבקשת.
הבקשה, שהוגשה באוגוסט 2020, נסמכה על טענה פשוטה: ברישומי העירייה רשומות יתרות זכות לטובת תושבים, שמקורן בתשלומי יתר, בעזיבת נכס במהלך שנת הכספים או בתיקון שומה. העירייה, כך נטען, אינה משיבה את היתרות ביוזמתה, אינה מקזזת אותן מול יתרות חובה של אותו נישום ואינה מודיעה לו על קיומן; וכאשר היא משיבה, היא עושה זאת ללא ריבית והפרשי הצמדה, בניגוד לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980. העירייה הודיעה על חדילה החל מיום 1.11.2020, בהתאם להנחיית מנכ"ל משרד הפנים מיום 11.2.2018 בעניין השבת יתרות זכות לנישומים.
משהתקבלה הודעת החדילה, נותרה להכרעה שאלת הגמול ושכר הטרחה לפי סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. כאן נחשף פער עמוק בין הצדדים: המבקשת העריכה את התועלת הישירה של ההליך בכ-2.79 מיליון ש"ח וביקשה שכר טרחה בסך 846,351 ש"ח, כ-16% מסכום זה; העירייה העריכה את התועלת ב-178,483 ש"ח בלבד והציעה 17,848 ש"ח, 10% מהערכתה. שני הצדדים, אפוא, נסמכו על "שיטת האחוזים" שנקבעה בהלכת רייכרט, אך הגיעו לתוצאות הרחוקות זו מזו פי עשרות.
בית המשפט קבע כי "טיעוני הצדדים ממחישים היטב מדוע 'שיטת האחוזים' עליה נסמכים שני הצדדים כאחד, אינה תמיד ישימה". כאשר אין בידי בית המשפט נתונים מהימנים על היקף יתרות הזכות שהושבו בעקבות ההליך, ואומדן התועלת נתון למחלוקת שאינה ניתנת להכרעה, יש להעדיף פסיקת סכומים גלובליים הנשענים על המאמץ שהושקע, על הסיכון שנטלו המבקשת ובאי כוחה ועל חשיבות העניין לציבור. בית המשפט הדגיש במיוחד את שיקול ההכוונה הציבורית: הרצון לתגמל ולעודד ניהול בקשות מוצדקות נגד רשויות, ולא להרתיע את מי שמביא לתיקון של נוהג גבייה פסול.
להחלטה שתי משמעויות מעשיות. ראשית, היא מאשרת שאי-השבת יתרות זכות ואי-קיזוזן היא עילה מוכרת להליך ייצוגי נגד רשות, ושהנחיית מנכ"ל משרד הפנים משנת 2018 היא אמת המידה שרשויות נדרשות לעמוד בה. שנית, היא מסמנת את המעבר מ"שיטת האחוזים" ל"שיטה הגלובלית" בהליכים שהסתיימו בחדילה, מגמה שהתחזקה בפסיקה שאחריה. השאלה העקרונית כיצד לחשב גמול ושכר טרחה לאחר חדילה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בעע"מ 4965/23 עיריית לוד נ' ביליצקי, שם התבקשה עמדת היועצת המשפטית לממשלה; ככל הידוע, טרם ניתן בו פסק דין.
יש לזכור שהודעת חדילה פועלת לעתיד: העירייה התחייבה לשנות את נוהג הגבייה, אך ההליך הייצוגי אינו מבטיח השבה אישית של יתרות עבר לכל תושב. מי שעזב נכס, שילם ביתר או זכה לתיקון שומה, רשאי לדרוש מן הרשות בירור של יתרת הזכות הרשומה על שמו והשבתה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
אם גם אתם סבורים שהרשות המקומית מחזיקה ביתרת זכות שלא הושבה לכם, או שהושבה ללא ריבית והצמדה, ייתכן שקיימת לכם עילה לבדיקה משפטית. ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
