בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, סיים ביום 1.3.2021 את ההליך בת"צ 20830-09-20 גבאי נ' עיריית אור עקיבא, לאחר שהעירייה הודיעה כי חדלה מגביית תשלום שכונה "ניקיון וחצרנות" ושנגבה מתושבים בלא מקור בדין. בית המשפט דחה את בקשת האישור מכוח הודעת החדילה. ההליך הגיע לבית המשפט העליון (עע"מ 3081/21 עיריית אור עקיבא נ' גבאי), אך ביום 4.7.2022, לאחר הערות ההרכב בדיון, חזרו הצדדים מערעוריהם ופסק הדין נותר על כנו. משרדנו ייצג את התובע המייצג בהליך.
ברקע עמדה טענה פשוטה: עיריית אור עקיבא גבתה מתושבים תשלום בגין "ניקיון וחצרנות", אף שלא נמצא לו עיגון בחוק, בחוק עזר עירוני או בצו הארנונה. ניקיון רחובות ושטחים ציבוריים הוא שירות מוניציפלי בסיסי, שמימונו אמור לבוא מן הארנונה הכללית, ולא מתשלום נפרד שהרשות קובעת לעצמה. בקשת האישור הוגשה בספטמבר 2020 מכוח פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, המאפשר תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.
העיקרון המשפטי שביסוד ההליך הוא עקרון חוקיות המינהל, המעוגן לעניין זה בסעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה, ולפיו מסים ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו אלא בחוק או על פיו. רשות מקומית אינה רשאית להמציא תשלום חדש, גם אם הוא נועד למטרה ראויה, אלא מכוח הסמכה מפורשת. ההלכה שנקבעה בעניין מנירב (דנ"מ 8626/17 מנירב נ' רשות המסים, 11.11.2020) חידדה כי תשלום הנגבה בכפייה, בגין שירות שהרשות חייבת לספק בלא קשר לגבייה, הוא "תשלום חובה" הטעון מקור בדין, ואין נפקא מינה לשם שניתן לו.
במישור הדיוני, ההליך הסתיים במסלול הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות: רשות שמודיעה בתוך תשעים ימים מהגשת הבקשה כי חדלה מהגבייה שבגינה הוגשה הבקשה, זכאית לדחיית בקשת האישור, בלא שתחויב בהשבה של כספי העבר. עם זאת, סעיף 9(ג) מסמיך את בית המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו גם במקרה כזה, בשים לב לשיקולים המנויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, ובכללם התועלת שהביא ההליך לציבור והטרחה והסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובאי כוחו.
המשמעות המעשית לתושבים היא כפולה. ראשית, כל שורה בחשבון התקופתי מן הרשות המקומית חייבת להישען על מקור חוקי שניתן להצביע עליו: ארנונה לפי צו הארנונה, אגרות לפי חוקי עזר שאושרו ופורסמו, ותשלומי מים לפי כללי רשות המים. תשלום בשם כללי כגון "ניקיון", "גינון" או "שמירה", שאינו מופיע בחוק עזר תקף, מצדיק בירור. שנית, ההליך הייצוגי הוא הכלי המרכזי להפסקת גבייה כזו כלפי כלל התושבים, אך הוא אינו מבטיח השבה של העבר; כאשר הרשות חודלת במועד, חברי הקבוצה נהנים מהפסקת הגבייה לעתיד, ואילו מי שמבקש השבה אישית נדרש לבחון מסלולים נוספים.
בהליך מקביל שניהל משרדנו נגד עיריית ערד (ת"צ 29899-07-21 בליי נ' עיריית ערד, 9.4.2024) נדון תשלום "שירותי גינון" שהתושבים הוחתמו עליו בהסכם, ושם הסתיים ההליך בהסדר פשרה שכלל תיקון ההסכם, השבה ומחיקת חובות. שני ההליכים יחד ממחישים כי השם שניתן לתשלום אינו מכשיר אותו, וכי שאלת המקור בדין היא השאלה הראשונה שיש לשאול.
אם גם אתם מחויבים על ידי הרשות המקומית בתשלום תקופתי שאינו ארנונה, מים או אגרה לפי חוק עזר מפורסם, ואינכם יודעים מהו מקורו בדין, ייתכן שקיימת לכם עילה לבדיקה משפטית. ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
