בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט גד גדעון) דחה ביום 31.10.2026 את בקשות המשיבות לסלק על הסף את בקשת האישור בת"צ 27180-08-24 ביתן נ' תאגיד המים והביוב נווה מדבר ואח', שעניינה מפגעי ריח הנטענים ממתקן התפיסה וההטיה של שפכי נחל חברון. בית המשפט קבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, והורה להעביר אליו את בקשת האישור כולה, נגד כל חמש המשיבות, ללא פיצול בין הערכאות. את המבקש מייצגים עו"ד יוסף-חי אביעזיז ועו"ד גולן נפתלי.
המתקן, הסמוך לכביש 60 ולמיתר, קולט שפכים שמקורם בחברון ובסביבתה, ובהם ביוב גולמי ושפכי תעשייה, ומבצע בהם טיפול מקדים לפני העברתם בקו הולכה למט"ש שוקת. המבקש, תושב מיתר, טוען כי במשך שנים נגרמים לתושבי האזור ולשוהים בסביבה מפגעי ריח קשים, בשל כשלים בהקמת המתקן, בשדרוגו, בניהולו ובתחזוקתו. הבקשה הופנתה נגד תאגיד המים והביוב נווה מדבר, שאליו הועברה האחריות למתקן בשנת 2020; נגד שתי חברות פרטיות שהתקשרו עם התאגיד לתפעול המתקן ולשדרוגו; ונגד המועצה המקומית חורה והחברה העירונית שבשליטתה, שניהלו את המתקן מאז הקמתו בשנת 2005 לבקשת רשות המים. הבקשה נסמכת על פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (מפגע סביבתי), ומבוקשים בה פיצוי בגין נזקי עבר וצווי עשה, ובהם פתרון לפליטת הריחות, תוכנית לניטור ריחות, מנגנוני בקרה, דיווח ושקיפות.
התאגיד טען כי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ואילו המבקש טען כי מדובר בתובענה סביבתית-נזיקית שמקומה בבית המשפט האזרחי, ולחלופין ביקש להעביר את ההליך ולא לסלקו. בית המשפט בחן את ארבעת התנאים שנקבעו בבר"מ 6124/20 מועצה מקומית אור עקיבא נ' חטיב, וקבע כי כולם מתקיימים ביחס לתאגיד. תאגיד מים וביוב הוא "רשות" לעניין החוק, כפי שנפסק בדנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל, והפעלת המתקן היא חלק מתפקידו הציבורי לפי חוק תאגידי מים וביוב, גם כשהיא נעשית באמצעות קבלנים פרטיים. הסייג שבסעיף 3(א) לחוק, השולל ייצוגית נגד רשות בגין נזק שגרם צד שלישי, אינו חל, שכן התביעה מבוססת על אחריותו הישירה של התאגיד למפגעים ממתקן שהוא מפעיל, ולא על כשל בפיקוח על גורם חיצוני. צירוף צווי עשה לתביעת הפיצויים אינו שולל את הסמכות.
בשאלת פיצול הדיון נקבע כי ניתן לברר את התביעה נגד כל המשיבות במאוחד. בית המשפט נשען על הלכת עע"מ 4564/19 אסום, על תקנה 18 לתקנות תובענות ייצוגיות ועל ההבחנה שנעשתה בעניין זוזאשווילי, וקבע כי כל המשיבות הן בעלות דין דרושות ונכונות: בירור האחריות של כל אחת מהן כרוך במצב המתקן לאורך השנים, בהתפתחות המפגעים ובחלוקת האחריות ביניהן.
במקביל נדחו כל טענות הסף האחרות. בית המשפט הזכיר כי סילוק על הסף של בקשת אישור הוא סעד חריג, וקבע כי המסמכים וחוות דעת המומחה שצורפו לבקשה אינם מאפשרים לקבוע בשלב זה כי אין עילה. הטענה שהמבקש לא מסר הודעה מוקדמת לפי סעיף 5 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים נדחתה ככל שהיא נוגעת לתביעת הפיצויים, ושאלת תחולתה על צווי העשה תיבחן בהמשך. נדחו גם טענות התאגיד בדבר שיקולי צדק, נוכח טיפולו בשפכים שמקורם מחוץ לגבולות המדינה וההשקעות שביצע במתקן, ובדבר אי-צירוף המדינה ורשות המים. כן נדחו טענות המועצה והחברה העירונית כי משהועברה האחריות לתאגיד אין להן עוד יריבות, משום שסיום תקופת הפעילות במתקן אינו שולל אחריות לנזקים שנגרמו בתקופה זו.
ההחלטה נוגעת לסמכות העניינית בלבד, ובית המשפט הבהיר כי אין בה כדי לקבוע מסמרות בשאלת התקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית. עם זאת, יש לה משמעות מעשית: בקשת האישור תמשיך להתברר לגופה נגד כל המשיבות, בערכאה אחת, ושאלות האחריות למפגעים הנטענים יוכרעו בדיון המלא. ההחלטה מבהירה גם כי לצורך הסמכות, הפעלת מתקן ביוב באמצעות קבלנים פרטיים נותרת חלק מתפקידו הציבורי של תאגיד המים, וכי העברת האחריות בין גופים ציבוריים אינה פוטרת מבירור אחריותו של מי שהפעיל את המתקן קודם לכן.
אם גם אתם סובלים ממפגעי ריח, רעש או זיהום שמקורם במתקן של רשות מקומית או של תאגיד מים, ייתכן שקיימת לכם עילה לבדיקה משפטית. ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
