בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 ניתן להגיש תביעות ייצוגיות כנגד רשויות (רשויות מקומיות, גופי שלטון וכדו') בכמה נושאים (איכות סביבה, נגישות לאנשים עם מוגבלות ועוד). אולם, הנושא המרכזי שבגינו מוגשות תביעות כנגד רשויות הוא נושא ההשבה של גבייה שלא כדין.
בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות מוגדרת רשימה של פריטים שבגינם ניתן לתבוע בתביעה ייצוגית.
הפריט ה-11, עוסק ב: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר".
קולמוסים רבים נשברו על השאלות, מהם "מס" "אגרה" או "תשלום חובה", אך לא זה עניינו של החיבור שבפנינו.
באופן כללי ניתן לומר שכאשר העירייה גובה סכום מסוים מכוחו של הדין, ואותו הסכום נגבה בחריגה מהוראות הדין, ו\או ללא סמכות, עליה להשיב את הסכום במסגרת תביעה ייצוגית.
ואולם, אליה וקוץ בה. חוק תובענות ייצוגיות קובע מגבלות רבות על חובת ההשבה של הרשויות.
המגבלה הראשונה היא מגבלת הזמן. סעיף לחוק קובע שמגבלת ההשבה של הרשות המקומית היא 24 חודשים.
כלומר, גם אם הרשות תפסיד בהליך הייצוגי, היא תחויב להשיב סכומים שגבתה רק ב-24 החודשים שקדמו להגשת התביעה.
ומה בנוגע לתקופה שממועד הגשת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית ועד להכרעה? בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין מנירב נקבע שגבול ההשבה הוא 24 חודשים קודם בקשת האישור, ועד למועד שבו יוכרע ההליך. זאת, על מנת לייצר לרשות תמריץ שלא לנהל תביעה חסרת סיכוי.
עוד נקבע בפסיקה (לאחרונה) שההשבה מתייחסת לחובות שנגבו בתקופה זו, גם אם נוצרו בתקופה המוקדמת לתקופה הקבועה בחוק.
בפסיקה הוסבר הצורך ב"הרחבת" היקף ההשבה בכך שאחרת, לרשות לא יהיה אינטרס להגיע להכרעה. זאת, משום שהרשות תוכל לסחוב את ההליך עד אין קץ, ולבסוף – להשיב רק את הסכום שגבתה בשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור.
בכך, למעשה יהיה לרשות אינטרס ממשי לפעול בניגוד להוראות הדין.
במסגרת הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד-2024 מבוקש למעשה לקבוע עוד הגנות מוגזמות לרשויות.
האחת: חובת פניה מוקדמת לרשות – מי שמבקש לתבוע את הרשות, חייב לפנות אליה בכתב ולתת לה 60 ימים לחדול מהגבייה הפסולה.
השניה: בס' 14 מוצע לקבוע את המגבלה הבאה: הרשות תחויב להשיב רק כספים שגבתה ב- 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור.
נפשט את הסעיף באמצעות דוגמה:
עיריית חיפה גבתה ארנונה שלא כדין בין השנים 2020 עד ל-2025. בחודש פברואר 2025 הוגשה כנגדה בקשה לאישור תובענה כייצוגית. התביעה נוהלה והתקבל פסק דין כנגד העירייה בשנת 2028 (משך זמן סביר לניהול תובענה ייצוגית, ואפילו על הצד הנמוך). העירייה גבתה למעשה 8 שנים ארנונה שלא כדין. בפועל, היא תשיב רק שנתיים מתוך השמונה, ושש שנים נוספות של גבייה שלא כדין תיוותרנה בקופת הרשות.
מה יהיה אם כן התמריץ של הרשות להפסיק עם הגביה במועד מוקדם לפסק הדין?
גם אם הרשות תפסיד בהליך, הדבר לא ישנה לה, משום שתקרת ההשבה שלה נקבעת במועד הגשת ההליך (24 חודשים לפני ההגשה, כאמור).
מדובר בהעדפה ברורה של האינטרס של הרשות על פני האינטרס של התושבים.
הצעת החוק בהיבט הנוגע לתביעות אזרחים כנגד רשויות היא הרסנית. האזרח הקטן, שאינו מבין לרוב את הניואנסים בחיובי הרשות (לדוגמה, האזרח לעולם לא ידע שנגבתה ממנו ריבית דריבית, או שהרשות התעלמה מהמדד השלילי באותו החודש) וגם אם ידע, לעולם לא ינהל תביעה על נזק של שקלים בודדים; לא יקבל לעולם את כספו בחזרה.
הרשויות יוכלו להתנהל כאוות נפשן, לחייב שלא כדין, לא לתקן את דרכיהן, ביודען שגם אם תוגש כנגדן תביעה, הרי שלא יחויבו להשיב את הסכום שגבו שלא כדין.
אפיון, עיצוב ופיתוח אתר:
