כאשר נישום, פרטי או עסקי, מקבל חיוב ארנונה עומדת בפניו אפשרות להשיג על חיוב הארנונה בפני מנהל הארנונה.
חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 קובע שהשגה על חיוב הארנונה יש להגיש בתוך 90 ימים ממועד הוצאת החיוב.
את ההשגה יש להגיש למנהל הארנונה והיא צריכה לעסוק באחד מהנושאים הבאים:
ובמה בנוגע להשגות שעוסקות בנושאים אחרים? הפסיקה דנה רבות בסוגים שונים של פניות, כאשר נהוג לסווג פניות בנושאים פרטיקולריים יותר כנושאים שבהם יש להגיש השגה (כדוגמת טענת סיווג, שטח וכדו') ונושאים רחבים יותר (חיוב רטואקטיבי, חריגה ממדיניות ההקפאה, הפליה) יש להגיש עתירה מנהלית.
אם ההשגה לא הוגשה למנהל הארנונה בזמן חל העקרון שנקרא "עקרון סופיות השומה"; כלומר, שומת המס לאותה שנה הופכת לשומה חלוטה שלא ניתן להתערב בה. מכאן, החשיבות בהגשת ההשגה בזמן.
למנהל הארנונה יש 60 ימים להשיב להשגה שהוגשה אליו. חשוב לדעת: החוק קובע סנקציה מיוחדת למצב שבו מנהל הארנונה לא משיב בזמן.
זו לשון החוק: "לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום – ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה".
כלומר, אם מנהל הארנונה לא עונה לפנייתנו בזמן, הפניה מתקבלת על כל חלקיה.
אם מנהל הארנונה החליט לדחות את ההשגה, בהמשך המסלול יש להגיש ערר בפני ועדת ערר לענייני ארנונה כללית.
ועדת הערר יושבת בד"כ בסמוך למשרדי העירייה, דבר הנשמע על פניו ככזה המכיל ניגוד עניינים אינהרנטי, ונכתב על כך בעבר ואין מקום להרחיב.
סמכות וועדת הערר בענייני ארנונה מקבילה לסמכותו של בית משפט שלום. ערעור על החלטת של ועדת הערר נשמע בפני בית משפט מחוזי.
ייצוג בפני ועדת הערר הוא קריטי, משום שבהליך וועדת הערר נשמעות הראיות בהליך, והשלבים הדיוניים בו זהים להליך משפטי רגיל. בנוסף, ערעור על הליך זה מכיל מגבלות שישנן בכל הליך רגיל -כלומר, אי מתן אפשרות על ידי ערכאת הערעור לדון בשאלות עובדתיות, כך שיש חשיבות בהצגת כלל הראיות בפני הערכאה הראשונה (ועדת הערר).
אפיון, עיצוב ופיתוח אתר:
