רוב בעלי הנכסים והשוכרים משלמים ארנונה בשישה תשלומים דו-חודשיים. נראה שמדובר בחלוקה פשוטה של החיוב השנתי לשישה חלקים שווים, אבל דווקא בחלוקה הזו מסתתרת שאלה של ימים בודדים, שהגיעה בשנים האחרונות לבתי המשפט בכמה הליכים ייצוגיים. המאמר מסביר מה הבעיה, את מי היא מחייבת ביתר, ומה כדאי לבדוק כשעוזבים נכס באמצע השנה.
הארנונה הכללית מוטלת לשנת כספים, והחיוב השנתי מחושב לפי שטח הנכס, סיווגו והתעריף שבצו הארנונה. כשרשות מחלקת את החיוב השנתי לשישה תשלומים שווים, כל תשלום משקף בממוצע כ-60.8 ימים. אלא שתקופות החיוב בפועל אינן שוות באורכן:
מי שמחזיק בנכס שנה שלמה משלם בסוף אותו סכום, כי ההפרשים מתקזזים. הבעיה מתעוררת אצל מי שמחזיק בנכס רק בחלק מהשנה. מי שהחזיק בנכס בינואר–פברואר בלבד, למשל, משלם עבור כ-60.8 ימים אף שהחזיק בו 59 ימים.
הטענה שחלוקה שווה של החיוב השנתי מובילה לחיוב ביתר, במיוחד אצל מי שחדל להחזיק בנכס במהלך השנה, נבחנה בכמה בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד רשויות מקומיות, שבהן ייצג משרדנו את המבקשים. בכולן תיקנו הרשויות את שיטת החישוב, בדרך של הודעת חדילה או הסתלקות מוסכמת: ת"צ (מינהליים חי') 64195-12-22 אמרגי נ' עיריית חדרה; ת"צ (מינהליים מרכז) 46925-08-23 ארלנגר נ' עיריית נתניה; ת"צ (מינהליים מרכז) 70991-01-24 גואטה נ' עיריית ראש העין; ות"צ (מינהליים מרכז) 13849-01-24 אשר נ' עיריית פתח תקווה.
הסכום לנישום יחיד בדרך כלל קטן, ימים ספורים של ארנונה. אבל כשמדובר בשיטת חישוב החלה על כל מי שעובר דירה בעיר, ההיקף המצטבר משמעותי. זו בדיוק טענה "רוחבית", שמקורה בשיטת חישוב ולא בנסיבות של נכס מסוים, ולכן היא מתאימה למסלול הייצוגי.
מי שעוזב נכס צריך לזכור שני דברים. הראשון: יש להודיע לרשות בכתב על סיום ההחזקה, ורצוי לצרף אסמכתה כגון חוזה שכירות, פרוטוקול מסירה או קריאת מונה. בלי הודעה כזו, הרשות עשויה להמשיך לחייב את המחזיק הקודם. השני: לבקש את חשבון הסגירה ולבדוק אותו:
אם החשבון מראה חיוב עבור ימים שבהם הנכס לא הוחזק, אפשר לפנות למחלקת הגבייה בבקשה לתקן את החיוב ולהחזיר את ההפרש. כשמדובר בשאלה פרטנית, כמו מועד סיום ההחזקה או זהות המחזיק, הדרך המתאימה היא בדרך כלל השגה וערר לפי החוק, במועדים הקבועים בו. כשמדובר בשיטת חישוב החלה על כלל הנישומים, תיתכן גם עילה לתובענה ייצוגית, בכפוף לתקרת ההשבה ולכללים המיוחדים החלים על תביעות נגד רשויות.
גם כשהסכום קטן, כדאי לבדוק. חשבון סגירה שגוי עלול להפוך לחוב רשום, שעליו נצברים הפרשי הצמדה וריבית, ולפעמים הוא מתגלה רק שנים אחר כך.
הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. הדין וההלכה הפסוקה מתעדכנים, וכל מקרה תלוי בנסיבותיו. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.
אפיון, עיצוב ופיתוח אתר:
