בפסק דין מיום 14.7.2022 בעע"מ 3063/20 עיריית חולון נ' טוטיאן דחה בית המשפט העליון את ערעורה של עיריית חולון על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (ת"צ 17522-09-12, השופטת יהודית שטופמן, 4.2.2020), שקיבל תובענה ייצוגית נגד העירייה וקבע כי "תשלומי הפיגורים" שרשות מקומית רשאית לגבות על חובות ארנונה הם ריבית פשוטה בלבד. ההלכה שנקבעה סיימה מחלוקת ארוכת שנים: רשות מקומית אינה רשאית להוסיף את הריבית שנצברה לקרן החוב ולחייב עליה ריבית נוספת. עו"ד יוסף-חי אביעזיז היה בין באי כוחה של העירייה בהליך.
ברקע ההליך עמדה דרישת תשלום שקיבל תושב חולון בשנת 2012, שכללה לצד הארנונה השוטפת גם חוב משנים קודמות. לאחר ששילם התברר לו, לפי הפרסומים, כי מקורו של אותו חוב בריבית פיגורים שנצברה בשנים 2006–2007. בבקשת האישור שהגיש נטען כי העירייה מחשבת את תשלומי הפיגורים בשיטת ריבית דריבית: בסוף כל שנת מס מועברת יתרת החוב, כולל רכיב הריבית, כ"קרן" לשנה העוקבת, ועליה נצברת ריבית חדשה. הבקשה אושרה בחלקה בשנת 2015 על ידי סגן הנשיא ד"ר עודד מודריק, ובית המשפט הורה על בירור התובענה לגופה.
המסגרת הנורמטיבית מצויה בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980. סעיף 2 לחוק קובע כי תשלום חובה שלא שולם בתוך 30 ימים מהמועד שנקבע לו ישולם בתוספת "תשלומי פיגורים", המוגדרים בסעיף 1 כריבית צמודה בשיעור חודשי קבוע, מיום החיוב ועד יום התשלום, בתוספת הפרשי הצמדה. העירייה טענה כי החוק אינו אוסר על צבירת ריבית, כי ריבית דריבית היא השיטה המקובלת בעולם הפיננסי, וכי היא נדרשת לשם הרתעה מפני פיגור בתשלום. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה: רשות שלטונית רשאית לגבות מס רק מכוח הסמכה מפורשת; המונח "ריבית צמודה" פורש בפסיקה באופן עקבי כריבית פשוטה, וחוות דעת כלכלית אינה יכולה לשנות פרשנות משפטית זו; וכאשר המחוקק ביקש להתיר ריבית דריבית, הוא עשה כן במפורש.
בית המשפט הוסיף כי "פרשנות 'פרטית' של החוק על ידי עיריה מסוימת, לפיה החוק מאפשר גבייה בריבית דריבית, מהווה חריגה מעקרון תשלום מס אמת", וכי היא פוגעת בשוויון בין נישומים בערים שונות, שחובם מחושב בשיטות שונות. עוד נקבע כי שיעור ריבית הפיגורים שבחוק הועלה בעבר ודי בו כדי להניע נישומים לשלם במועד, כך שהוספת ריבית על ריבית היא בגדר כפל סנקציה שאינו נדרש להשגת תכלית החוק. בית המשפט העליון, כאמור, הותיר את הקביעות על כנן ודחה את הערעור.
הלכת טוטיאן יושמה מאז בשורה של הליכים. בעע"מ 816/23 עיריית פתח תקווה נ' אנטרפוניט מערכות 2004 בע"מ (1.1.2025) הבהיר בית המשפט העליון שתי נקודות מעשיות: תקרת ההשבה של 24 חודשים לפי סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות נמדדת לפי מועד הגבייה, כך שהיא חלה על כל סכום שנגבה בפועל ב-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה גם אם החוב עצמו ישן יותר; והגשת בקשת האישור כמוה כהודעה בכתב לרשות לעניין סעיף 6 לחוק הריבית, כך שההשבה נושאת הפרשי הצמדה וריבית. במישור המעשי, רשויות רבות הגיבו להלכה בהודעות חדילה ובתיקון חיובי העבר, ובמקרה אחד (אזולאי נ' עיריית רמת השרון) הסכימה העירייה לקבלת התביעה ולהשבה לכלל נישומיה. לעומת זאת, בחלק מהרשויות התברר בבדיקה כי ריבית דריבית לא נגבתה כלל, ולכן בדיקה פרטנית של פירוט החשבון קודמת לכל צעד.
המשמעות לנישום פשוטה יחסית: מי שבחשבון הארנונה שלו מופיעים חובות משנים קודמות, ובמיוחד מי ששילם חובות כאלה בשנים האחרונות, רשאי לדרוש מהרשות פירוט של יתרת הפתיחה בכל שנת כספים ולבדוק אם רכיב הריבית שנצבר הועבר לקרן ונשא ריבית נוספת. משרדנו, שייצג את העירייה בהליך טוטיאן, מייצג מאז שנת 2020 תובעים מייצגים בעניינים אלה ובעניינים דומים של גבייה מוניציפלית.
אם גם אתם שילמתם לרשות המקומית חובות ארנונה שכללו ריבית פיגורים, וקיים חשש שהחיוב חושב בשיטת ריבית דריבית, ייתכן שקיימת לכם עילה לבדיקה משפטית. ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
