בית המשפט העליון (כבוד השופטת רות רונן) דחה ביום 29.10.2026, ברע"א 47507-10-26 פלוני ואח' נ' נחום ואח', בקשת רשות ערעור של בעלי דין שביקשו לחזור בהם מהסכמתם למתן פסק דין בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אחת המבקשות טענה כי לא ידעה על הצעת בית המשפט ולא הסכימה לה, אף שבא כוחה הודיע בדיון על הסכמת כל המבקשים. נקבע כי הסכמה שנתן עורך דין המוסמך בייפוי הכוח להתפשר מחייבת את מרשתו כאילו נתנה אותה בעצמה, וכי שינוי דעה שעות ספורות לאחר מכן אינו נסיבה חריגה המצדיקה חזרה מההסכמה.
בית משפט השלום חייב את המבקשים לשלם למשיב כ-370,000 ש"ח, והם ערערו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בסיום הדיון בערעור, ביום 6.10.2026, הציע ההרכב לצדדים להסמיך אותו לפסוק בדרך של פשרה בטווח שבין 80,000 ש"ח ל-180,000 ש"ח, ולהכריע גם בהוצאות. לאחר הפסקה שניתנה לשקילת ההצעה הודיעו באי כוח הצדדים כי הם מסכימים לה, ובית המשפט נתן להסכמה תוקף של החלטה. באותו יום הגישו המבקשים עצמם הודעה שלפיה המבקשת, שלא נכחה בדיון בשל מצבה הרפואי, אינה מקבלת את ההצעה, ולמחרת הוגשו בקשות לחזרה מההסכמה. נטען כי בעלה של המבקשת, שגם הוא בעל דין ונכח בדיון, נמנע מליצור עמה קשר כדי לא להכביד עליה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות: המסמכים הרפואיים שהוגשו לא הצביעו על טיפול ביום הדיון, ייפוי הכוח הסמיך את עורך הדין להתפשר לפי שיקול דעתו, ואם היה קושי לברר את עמדת המבקשת, ניתן היה לבקש ארכה למתן תשובה.
בית המשפט העליון דחה את הבקשה בלי לבקש תשובה. בשאלה הראשונה, אם המבקשת הסכימה, הפנה בית המשפט לסעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965: "שלוחו של אדם כמותו". די בהסכמת בא כוח שהוסמך לכך כדי לחייב את מרשו, ובפרוטוקול הצהיר בא כוח המבקשים: "אנו מסכימים להצעת בית המשפט". השופטת רונן דחתה את העמדה שלפיה על בית המשפט לברר את עמדתו האישית של כל בעל דין בכל הצעה לפשרה או להסכמה דיונית. חובה כזו תסרבל הליכים שבהם בעלי דין רבים, ותאפשר לבעל דין שלא נכח בדיון "אופציה" לחזור בו לאחר מעשה, שאינה עומדת למי שנכח והסכים במפורש. נקודת המוצא היא שבא הכוח מוסמך לעשות את כל מה שהוסמך לעשות, ובהיעדר נסיבות מיוחדות אין צורך בדבר נוסף. בענייננו המבקשת לא הגבילה את סמכויות בא כוחה ולא ביקשה לדחות את הדיון, ובעלה, שנכח באולם, יכול היה לבקש שהות של כמה ימים או להתנות את ההסכמה בקבלת עמדתה. ההסכמה ניתנה בלי תנאי.
בשאלה השנייה, אם יש לאפשר חזרה מההסכמה, ערך בית המשפט הבחנה בין סוגי הסכמות בהליך אזרחי. הסכם פשרה המסיים את ההליך כפוף לדיני החוזים, וחזרה ממנו תותר רק במקרים חריגים ומטעמים כבדי משקל. גם הסכמות דיוניות, כגון הסכמה על אופן שמיעת הראיות או על קבילותן, בית המשפט נוטה לכבד, משום אופיין החוזי ומשום שמתן אפשרות לחזור מהן רק בשל שינוי דעה יחליש את המוסד כולו. החריגים מוגבלים: פגיעה בחוק, בתקנת הציבור או בזכויות המתדיינים, מצב שבו ההסכמה מונעת הכרעה במחלוקת האמתית, או שינוי מהותי בנסיבות. הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית זוכה למעמד איתן עוד יותר, שכן היא הסכמית ושיפוטית כאחד, ומשניתנה בפיקוח בית המשפט ניתן להניח שהתקבלה כדין, מתוך הבנה של תוכנה.
הסכמה למתן פסק דין לפי סעיף 79א, כך נקבע, היא בעלת פן מהותי ופן דיוני: הצדדים מסמיכים את בית המשפט לקבוע את סכום הפשרה, ובדרך כלל גם מוותרים על שמיעת ראיות ועל הנמקה. בררת המחדל היא שפסק דין כזה אינו מנומק. מאחר שההליך מקצר את הבירור, מפחית את העומס ואת העלויות ותורם לסופיות הדיון, קיים אינטרס מערכתי לעודד אותו, ולכן החזרה מהסכמה כזו שמורה למקרים חריגים בלבד, ביתר שאת לעומת הסכמות דיוניות אחרות. העובדה שהבקשה לחזרה הוגשה שעות ספורות לאחר הדיון אינה מספיקה כשלעצמה. בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע נדחו, ומשלא התבקשה תשובה לא נפסקו הוצאות.
להחלטה השלכות מעשיות לכל מי שמנהל הליך אזרחי. ייפוי כוח כולל פעמים רבות סמכות להתפשר, ובעל דין המבקש שכל פשרה תובא לאישורו האישי צריך לומר זאת לעורך דינו מראש, ואף להגביל את ייפוי הכוח. עורך דין שמרשו אינו נוכח בדיון, ומוצעת בו פשרה או הכרעה לפי סעיף 79א, יכול לבקש שהות לבירור עמדת הלקוח או להתנות את ההסכמה באישורו, ולתעד זאת בפרוטוקול. משניתנה הסכמה בלי תנאי וקיבלה תוקף של החלטה, הדלת לחזרה ממנה כמעט נסגרת, ופסק הדין שיינתן, ללא הנמקה, יהיה קשה מאוד לתקיפה.
אם גם אתם צד להליך משפטי ומוצעת לכם פשרה או הכרעה לפי סעיף 79א, או שאתם סבורים שניתנה בשמכם הסכמה שאינה משקפת את רצונכם, מומלץ לבחון את המצב המשפטי בהקדם. ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
