בית משפט השלום בתל אביב-יפו קבע ביום 3.11.2026, בת"א 40384-03-24 פרץ קדוש ואח' נ' אנגלאינווסט התחדשות עירונית בע"מ, כי מועד מסירת דירה הוא המועד שבו היא ראויה בפועל למגורים, ולא המועד שבו נחתם פרוטוקול מסירה. בית המשפט דחה את טענות היזמית לדחיית המסירה בשל הסכם שינויים, מגפת הקורונה ועיכובים נוספים, וחייב אותה לשלם לרוכשים 323,271 ש"ח בתוספת ריבית, הוצאות ושכר טרחה.
הרוכשים רכשו ב-2019 דירת ארבעה חדרים עם גינה בפרויקט התחדשות עירונית ברחוב קריניצי ברמת גן, והיזמית התחייבה למסור אותה עד 21.2.2021. טופס 4 התקבל רק בנובמבר 2021. בדצמבר 2021 ובינואר 2022 נחתמו שני פרוטוקולי מסירה, אולם הרוכשים טענו כי הדירה סבלה מנזילות, רטיבות, סתימות וחוסרים בריצוף ובחשמל, וכי נכנסו להתגורר בה רק ב-17.4.2022. הם תבעו 815,922 ש"ח בגין האיחור, ליקויי בנייה, תיקונים שביצעו בעצמם, ירידת ערך ועוגמת נפש.
פרוטוקול שנחתם תחת לחץ אינו קובע את מועד המסירה
בית המשפט קבע כי הפרוטוקול הראשון עצמו העיד שהדירה אינה מוכנה, ובו אף הערה כי "טרם נבדק חשמל בדירה". לגבי הפרוטוקול השני, נקבע כי הרוכשים חתמו עליו לאחר שנציג היזמית הבהיר שללא חתימה לא יבוצעו תיקונים והדירה לא תינעל, כשבתוכה ציוד מטבח ומיזוג להתקנה. טענות אלה לא נסתרו, שכן הנציג לא הובא לעדות. ההכרעה נשענה במידה רבה על התכתובות מזמן אמת: פניות חוזרות שבהן כתבו הרוכשים שהדירה "אינה ראויה למגורים", תמונות, וגם הודעה של נציג היזמית שקיווה שהרוכשים "תכנסו עוד לפני החגים" – שבית המשפט ראה בה הודאה. משום כך נקבע כמועד המסירה 17.4.2022, וטענת היזמית כי מדובר בגרסה כבושה נדחתה.
דחייה "גנרית" של 12 שבועות בהסכם שינויים – נדחתה
היזמית הסתמכה על הסכם שינויים שבו אישרו הרוכשים איחור של 12 שבועות במסירה. בית המשפט ציין כי אין מדובר בתניית פטור מוסווית כמו בעניין רע"א 6605/15 שמש נ' ספייס, שכן הדחייה מוגדרת בזמן, אך החיל את הפסיקה שמאפשרת התערבות כאשר אין קורלציה בין היקף השינויים לבין משך הדחייה. נקבע כי מדובר בנוסח אחיד שנציגת היזמית עצמה כתבה שכל הדיירים חותמים עליו, שמשכו זהה לברירת המחדל שבהסכם המכר (90 ימים לכל שינוי), שמועדי המסירה לא הושלמו בו, ושהשינויים עצמם היו בהיקף של אלפי שקלים בודדים. משהרוכשים עמדו ב"סף ראייתי בסיסי", עבר הנטל ליזמית – והיא לא הביאה כל ראיה לזמן שנדרש בפועל לביצוע השינויים.
"קורונה" אינה מילת קסם
גם טענת העיכוב בשל הקורונה נדחתה. בית המשפט הזכיר כי צמד המילים "משבר הקורונה" אינו מצדיק באופן גורף כל איחור, וכי על הקבלן להוכיח השפעה ממשית על לוחות הזמנים. חוות הדעת של המהנדסת מטעם היזמית נמצאה בלתי מבוססת: המומחית אישרה בחקירתה שאינה מומחית ללוחות זמנים, שבחנה רק את תקופת הסגרים ולא את מצב הפרויקט לפניהם ואחריהם, ושדילגה על יומני עבודה מתקופות שלמות. בית המשפט ציין כי חוות דעת זהה ככל הנראה נדחתה גם בת"א 68251-06-21 צמרת נ' אנגלאינווסט (28.6.2026), שעסק בבניין הסמוך. טענות לעיכובים של חברת החשמל, בפירוק העגורן, בסגרים על השטחים ובמבצע "שומר החומות" נדחו כבלתי מוכחות.
החיוב
על הסכם המכר חל סעיף 5א לחוק המכר (דירות) בנוסחו שלפני תיקון מס' 9 משנת 2022, ולכן האיחור נמנה ממועד המסירה החוזי, בלי תקופת ה"גרייס" של 60 ימים. לפי דמי שכירות של 8,475 ש"ח לחודש, שהיזמית לא חלקה עליהם, נפסקו 187,634 ש"ח בגין 14 חודשי איחור – שמונה חודשים לפי 150% ושישה לפי 125%, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בגין ליקויי הבנייה אומצה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עם תוספות, ונפסקו 81,765 ש"ח. עוד נפסקו 42,941 ש"ח עבור תיקונים שהרוכשים ביצעו בעצמם – לפי הקבלות ולא לפי הערכת המומחה, משום שהתריעו מראש בפני היזמית שייאלצו לתקן לבד – וכן החזר חלקי של עלות חוות הדעת ו-5,000 ש"ח עוגמת נפש. התביעה לירידת ערך בגין החניה נדחתה, לאחר שנקבע כי הרוכשים רכשו חניה רגילה ולא חניית נכים, וקיבלו בפועל חניה גדולה מזו שהובטחה. נוסף על הסכום הכולל נפסקו הוצאות של 13,000 ש"ח ושכר טרחה של 28,000 ש"ח.
לרוכשי דירות מקבלן העולה מפסק הדין לקח מעשי: תיעוד בזמן אמת – הודעות, דוא"ל ותמונות – הוא שהכריע כאן את השאלה מתי נמסרה הדירה בפועל. חתימה על פרוטוקול מסירה אינה סוף פסוק, ותניה סטנדרטית בהסכם שינויים אינה מצדיקה בהכרח דחייה ארוכה של מועד המסירה.
אם מסירת הדירה שרכשתם התעכבה, או שנמסרה לכם דירה שאינה ראויה למגורים, ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
