בהחלטה מיום 19.8.2025 בת"צ (מינהליים מרכז) 37595-10-22 פנט נ' עיריית מודיעין-מכבים-רעות דחה בית המשפט לעניינים מנהליים במרכז בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שבמרכזה עמדה שאלה מושגית: האם דמי ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, שהרשות המקומית גובה מהורים, הם "תשלום חובה" לעניין חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: חוק הריבית). בית המשפט השיב בחיוב, וקבע כי הרשות רשאית להוסיף לחוב בגין הביטוח את תשלומי הפיגורים הקבועים בחוק. הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות בסך 20,000 ש"ח לכל מבקש. משרדנו ייצג את המבקשים.
סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מטיל על רשות החינוך המקומית לבטח את התלמידים בביטוח תאונות אישיות, ומאפשר לה לגבות מההורים את דמי הביטוח בסכום שנתי שתקרתו נקבעת מדי שנה באישור ועדת החינוך של הכנסת. זהו, למעשה, התשלום היחיד במערכת החינוך המוגדר כתשלום חובה לכל תלמיד. הורים שלא שילמו את דמי הביטוח במועד מצאו כי העירייה מוסיפה לחוב ריבית פיגורים לפי חוק הריבית – אותה ריבית החלה על חובות ארנונה. המבקשים טענו, בין היתר, כי דמי הביטוח אינם "תשלום חובה" במשמעות חוק הריבית: הכספים מועברים למבטח ומנוהלים בחשבון נפרד, אינם נכנסים לתקציבה השוטף של הרשות, ולפיכך אין לרשות סמכות להוסיף עליהם ריבית שלטונית.
לנוכח אופייה העקרוני של השאלה ביקש בית המשפט את עמדות משרד הפנים, משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי. חוק הריבית מגדיר "תשלומי חובה" בהגדרה רחבה, הכוללת תשלומים המגיעים לרשות מקומית על פי דין, ובית המשפט בחן את דמי הביטוח לפי אמות המידה שגובשו בפסיקת בית המשפט העליון להגדרת "מס" ו"תשלום חובה", ובכלל זה בעניין מנירב. שלושה מאפיינים הכריעו: מדובר בתשלום כפוי, שההורה אינו רשאי להימנע ממנו; הוא נגבה בגין שירות שהרשות חייבת לספק לכל תלמיד בלא קשר לשאלה אם התשלום בוצע; ושיעורו אינו נקבע בהסכמה בין הצדדים אלא בדין, באישור ועדת החינוך של הכנסת. על יסוד מאפיינים אלה נקבע כי דמי הביטוח נמנים עם התשלומים שאין להטילם אלא מכוח הסמכה בחוק – ומשכך הם "תשלום חובה" גם לעניין חוק הריבית.
בית המשפט לא קיבל את ההבחנה שהציעו המבקשים בין תשלום הנכנס לקופה הכללית של הרשות לבין תשלום המיועד לחשבון ייעודי. לפי ההחלטה, ייעודם החשבונאי של הכספים אינו משנה את אופיו המשפטי של התשלום; הסמכות לגבות, החובה לספק את השירות והכפייה שבגבייה הן שקובעות. התוצאה היא פרשנות רחבה למונח "תשלום חובה" – רחבה דיה כדי להחיל על הורי התלמידים את מנגנון ריבית הפיגורים שנועד במקורו לחובות ארנונה ואגרות. יצוין כי הליך מקביל באותה שאלה נגד עיריית ירושלים (ת"צ 17302-12-22 פדידה נ' עיריית ירושלים) סולק תחילה על הסף מטעמים של היעדר עילה אישית, אך בית המשפט העליון ביטל את הסילוק בהסכמת הצדדים (עע"מ 3832/24, 28.7.2024) כדי שהשאלה המשפטית תוכרע במאוחד.
המשמעות המעשית להורים ברורה: חוב בגין ביטוח תאונות אישיות לתלמידים מתנהג כחוב ארנונה, וצובר ריבית פיגורים לפי חוק הריבית מן המועד שנקבע לתשלומו. ואולם, מעמדו כ"תשלום חובה" כפוף גם למגבלות החלות על כל תשלום חובה: הריבית היא ריבית פשוטה בלבד, ולא ריבית דריבית, בהתאם להלכת טוטיאן (עע"מ 3063/20 עיריית חולון נ' טוטיאן); הסכום הנגבה אינו יכול לעלות על התקרה השנתית שנקבעה כדין; ועל הרשות לזכות את מי ששילם ביתר. הורים המקבלים דרישת תשלום הכוללת ריבית טוב יעשו אם יבדקו את אופן חישובה ואת תקופת הפיגור שבגינה חויבו.
אם גם אתם חויבתם בריבית פיגורים על תשלומי חובה לרשות המקומית, ובכלל זה בריבית דריבית או בחיוב החורג מהתקרה שנקבעה בדין, ייתכן שקיימת לכם עילה לבדיקה משפטית. ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
