מה מגלים דוחות מבקר המדינה על הארנונה שאתם משלמים

מחבר המאמר:

עו"ד יוסף-חי אביעזיז

שתפו את המאמר:

כמעט כל בית וכל עסק בישראל משלמים ארנונה, אבל מעטים קוראים את מה שמבקר המדינה כותב עליה. חבל, כי שני דוחות מהשנים האחרונות, דוח השלטון המקומי מיולי 2023 שהוקדש לאסדרת הארנונה, להטלתה ולמתן הנחות, ודוח נציב תלונות הציבור שפורסם בפברואר 2026, מציירים תמונה שכל נישום צריך להכיר. לא כדי להתרגז, אלא כדי לדעת מה לבדוק.

הכסף: סדרי הגודל

לפי דוח 2023, בשנת 2020 חויבו נישומים בסכום ברוטו של 34.6 מיליארד שקלים בקירוב, מתוכם נגבו בפועל 24.2 מיליארד בקירוב, שהם 60 אחוזים לערך מההכנסות העצמיות של הרשויות המקומיות. הנחות ופטורים הסתכמו ב-8.8 מיליארד שקלים בקירוב, ויתרת החייבים בסוף אותה שנה עמדה על 31.7 מיליארד בקירוב. לפי דוח הנציב, בשנת 2023 כבר נגבו 31.2 מיליארד שקלים בקירוב, לאחר הנחות ופטורים של 7.4 מיליארד בקירוב. ארנונה היא, במילים פשוטות, המס המקומי החשוב ביותר בישראל.

אין אחידות, וזה ממצא רשמי

הממצא המרכזי של דוח 2023 הוא היעדר אחידות עמוק בין הרשויות. לפי נתוני משרד הפנים שהוצגו בו, 219 רשויות מודדות שטחים בשיטת ברוטו ברוטו, הכוללת חלקים משותפים, 25 בשיטת ברוטו נטו ו-11 בשיטת נטו. כלומר, אותו מטר בנוי נספר אחרת מעיר לעיר. המבקר מצא גם שאותה רשת תחנות דלק חויבה באופן שונה ברשויות שונות שנבדקו, כולל סיווג שונה של חנויות הנוחות, ושרשויות מודדות אחרת מרפסות, חניות וקומות עמודים.

ולמרות שממשלת ישראל החליטה על רפורמה בארנונה לפני 16 שנים בקירוב, היא לא בוצעה. שתי ועדות ממשלתיות שהוקמו לצורך כך לא הגישו דוחות סופיים. בינתיים, מנגנון האישור החריג לשינוי תעריפים, שנועד להיות חריג, הפך כמעט לשגרה: בין 78 ל-102 בקשות בשנה בשנים 2020 עד 2022, באופן שהמבקר התריע כי עלול לעקוף את דיני ההקפאה.

עוד מצא המבקר ליקויים נקודתיים ברשויות שנבדקו: בשתיים מהן כלל לא פעלה ועדת ערר בשנת 2022, כך שלנישום לא הייתה כתובת ערר מתפקדת, ובאחת הרשויות ניתנה הנחה לעובדי עירייה ותיקים בניגוד לדין. כשמבקר קובע ממצא כזה, אפשר לצטט אותו. להבדיל מהשערות.

דוח 2026: ההנחות שלא ניתנו

דוח נציב תלונות הציבור מפברואר 2026 התמקד בזווית אחרת: הנחות ארנונה. 41 אחוזים בקירוב מהתלונות בנושא ארנונה בשנים 2023 עד 2025 הוגשו בידי זכאים שלא קיבלו הנחה או פטור שהגיעו להם. ובחלק מהרשויות שיעור התלונות שנמצאו מוצדקות היה גבוה במיוחד: 60 אחוזים בקירוב בחריש, 58 אחוזים בקירוב בטבריה ו-51 אחוזים בקירוב בירושלים.

המשמעות הפוכה מהאינטואיציה הרווחת: הבעיה הנפוצה אינה רק חיובי יתר, אלא גם הטבות שהחוק מעניק והרשות אינה מיישמת. מי שזכאי להנחה, ובכלל זה ותיקים, נכים, הורים עצמאיים, עולים ומחזיקי נכס ריק, צריך לבדוק באופן יזום שהיא ניתנת, ולא להניח שהמערכת תעשה זאת בשבילו.

מה נישום לוקח מזה הביתה

  • היעדר האחידות בין רשויות אינו תלונה של נישומים. הוא ממצא מתועד של מבקר המדינה. לכן אי אפשר להסיק מהחיוב של מכר בעיר אחרת שהחיוב שלכם נכון או שגוי; חייבים לבדוק את הצו ואת השומה שלכם.
  • שיטת המדידה משנה. שווה לברר באיזו שיטה מודדת הרשות שלכם ומה בדיוק נכלל בשטח החיוב.
  • הנחות אינן מגיעות לבד. בודקים זכאות מדי שנה, מגישים בקשה במועד ושומרים אסמכתאות.
  • ולצד ההשגה והערר קיים גם ערוץ התלונה לנציבות תלונות הציבור, בעיקר כשמדובר בהתנהלות, כמו הנחה שלא ניתנה או פנייה שלא נענתה.

על מסלול ההשגה עצמו, כלומר המועדים, העילות וכלל 60 הימים, ראו את המדריך המלא באתר.

הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל רשות מקומית פועלת לפי צו הארנונה שלה, והתעריפים והסיווגים מתעדכנים מדי שנה. הנתונים והתעריפים המוזכרים נלקחו מצווים ומהחלטות שנבדקו בשנים 2025 עד 2026 והם עשויים להשתנות. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.