ביום 8.9.2026 אישר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט רמי חיימוביץ') הסדר פשרה מתוקן בת"צ 47202-12-20 חזקי נ' Grindr LLC, תובענה ייצוגית שעניינה העברת מידע של משתמשי אפליקציית ההיכרויות בישראל לצדדים שלישיים. ההסדר מעניק לחברי הקבוצה מנוי בתשלום ללא עלות, בשווי של 6,416,258 ש"ח לפחות, שצפוי לגדול בעוד 2 מיליון ש"ח לכל הפחות. מעבר לתוצאה, פסק הדין מלמד כיצד בתי המשפט בוחנים פיצוי הניתן בדמות "הטבה" ולא בכסף, ומה נדרש כדי שהטבה כזו תעמוד במבחן.
לפי הנטען, המשיבה שיתפה עם צדדים שלישיים מידע רגיש ואינטימי של משתמשים, ובכלל זה מידע הנוגע לנשאות HIV, מבלי לגלות למשתמשים איזה מידע מועבר, למי ולאיזו מטרה. רק במרץ 2020, בעקבות חשיפה ציבורית בחו"ל, פרסמה המשיבה את זהות הגורמים שקיבלו את המידע. עילת התביעה המרכזית הייתה פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ולצידה עשיית עושר ולא במשפט ורשלנות.
המשיבה, מנגד, טענה כי ספקי השירות והפרסום הם "ידה הארוכה", כי המידע שהועבר אינו מזהה, כי ההעברה נגעה למשתמשי החינם בלבד, וכי די בגילוי הכללי שבמדיניות הפרטיות. ברקע עמדה גם שאלת הדין החל: תנאי השימוש מפנים לדין קליפורניה, והצדדים נדרשו לפסיקת העליון ברע"א 5860/16 Facebook נ' בן חמו וברע"א 6992/22 Agoda נ' צביה. שאלה זו לא הוכרעה, והיא אחד הסיכונים שהצדיקו פשרה.
ההסדר המקורי העניק 30 ימי מנוי "Xtra" חינם למשתמשי חינם פעילים בלבד. הגורמים המקצועיים במדינה הצביעו על שני קשיים מהותיים. ראשית, חברי קבוצה שנפגעו אך הפכו בינתיים למנויים בתשלום, או שאינם פעילים עוד, לא היו מקבלים דבר, ובכל זאת היה חל עליהם מעשה בית דין. שנית, הטבת חינם עולה למשיבה פחות משוויה הנחזה לציבור, ועלולה לשמש פרסום סמוי שמעודד מעבר למנוי בתשלום. גם משתמש בתשלום הגיש התנגדות מאותו טעם.
בית המשפט קיבל את עמדת המדינה מבחינה עקרונית, וקבע כי הטבת חינם אינה המתכונת המיטבית להרתעה. אלא שבנסיבות הספציפיות, ולאחר תיקון ההסדר, מצא לאשרה. במסגרת התיקון ההטבה תינתן, במידת האפשר, לחברי הקבוצה ההיסטורית עצמם, לרבות מי שהיו משתמשי חינם בתקופה הרלוונטית והפכו למנויים בתשלום, ויקבלו 30 ימים ללא תשלום במסלול שבו הם מנויים. רק את היתרה תקבל קבוצה מקורבת של משתמשי חינם. קרי, ההטבה גורעת כעת הכנסה ממשית מהמשיבה, וזה בדיוק מה שחיזק את רכיב ההרתעה.
בית המשפט הוסיף כי ההפרה הנטענת תוקנה כבר בשנת 2020, כי לשאלת חובת הפירוט של שמות הגורמים המקבלים יש השלכה מצד תקנות הגנת הפרטיות (הוראות לעניין מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי), התשפ"ג-2023, וכי בנסיבות אלה המשך ההתדיינות אינו מוצדק. דרישת המדינה לחייב את המשיבה לדווח על גורל פניותיה לגופי הפרסום בדבר מחיקת המידע נדחתה.
אושרו גמול של 12,500 דולר ושכר טרחה של 230,093 דולר, וכן החזר הוצאות שעיקרן חוות דעת מומחים לדין הזר ולטכנולוגיה. מחצית הגמול ושכר הטרחה תשולם בתוך 30 ימים, והמחצית השנייה רק לאחר דיווח על ביצוע ההסדר. בית המשפט פטר את הצדדים ממינוי בודק, משום שהנתונים מצומצמים, אינם שנויים במחלוקת והוצגו בהליך הגישור.
לטעמנו, פסק הדין משקף נכונות של בתי המשפט לאשר פשרה בתיק פרטיות מורכב, אך לא בכל מחיר: הנה כי כן, רק לאחר שההסדר תוקן כך שהפיצוי יגיע לנפגעים בפועל, ניתן לו תוקף של פסק דין.
הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. הדין וההלכה הפסוקה מתעדכנים, וכל מקרה תלוי בנסיבותיו. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.
אפיון, עיצוב ופיתוח אתר:
