בכל תחילת שנה מגיעה הודעת שומה חדשה, ובדרך כלל הסכום גבוה מזה של השנה הקודמת. חלק מהעלייה מותר ואף אוטומטי, וחלק ממנה טעון אישור של שרי הפנים והאוצר, ובלעדיו הוא בטל. ההבדל בין השניים אינו תמיד ניכר בשובר, ולכן תושבים רבים משלמים העלאות שהרשות לא הייתה מוסמכת להטיל. מאמר זה מסביר את מנגנון עדכון הארנונה, את המקרים שבהם נדרש אישור חריג, ואת הדרכים שבהן העלאה מוסווית כשינוי אחר.
סעיף 7 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, קובע כי תעריפי הארנונה מתעדכנים מדי שנה בשיעור אחיד לכל הרשויות, המחושב לפי נוסחה המשלבת את השינוי במדד המחירים לצרכן ואת השינוי במדד השכר במגזר הציבורי. שיעור העדכון מתפרסם על ידי משרד הפנים לקראת כל שנת כספים, והוא חל על כל התעריפים שבצו הארנונה של הרשות. העלאה בשיעור זה אינה טעונה אישור. מכאן נובע כלל בדיקה פשוט: אם הנכס, שטחו וסיווגו לא השתנו, הסכום השנתי בשובר החדש אמור להיות הסכום הקודם בתוספת שיעור העדכון בלבד.
רשות המבקשת להעלות את תעריפיה מעבר לשיעור העדכון, או לשנות את מבנה הצו באופן שמגדיל את החיוב, נדרשת לאישור שרי הפנים והאוצר לפי חוק ההסדרים והתקנות שהותקנו מכוחו (תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007). האישור ניתן לבקשה מנומקת, לעתים באופן חלקי או מדורג, והוא מתפרסם. התקנות והפסיקה מחילות את הכלל גם על שינויים שאינם נראים כהעלאת תעריף אך תוצאתם זהה: שינוי שיטת המדידה של הנכסים, העברת קבוצת נכסים לסיווג יקר יותר, או הטלת חיוב על רכיב שלא חויב בעבר. דוגמה מובהקת היא עניין נס ציונה (ת"צ (מרכז) 474-04-17 רבי נ' עיריית נס ציונה, 21.10.2025): העירייה חדלה בשנת 2014 מחיוב התושבים בגין חלקם בשטחים המשותפים של בתים משותפים, פנתה בשנת 2016 לשרים בבקשה לאישור חריג שיאפשר להטיל את החיוב מחדש, ונדחתה; משחידשה את החיוב בכל זאת, חויבה להשיב את מלוא הגבייה, שהוערכה בכ-56 מיליון ש"ח.
לא כל העלאה מופיעה בשורת התעריף. בהליכים שניהל משרדנו התגלו דרכים עקיפות להגדלת החיוב: תשלום נפרד בגין "שירותי גינון", שתושבי ערד הוחתמו עליו בהסכם, אף שתחזוקת השטחים הציבוריים ממומנת מהארנונה ממילא (ת"צ (ב"ש) 29899-07-21 בליי נ' עיריית ערד, הסדר פשרה שאושר ביום 9.4.2024); תשלום "ניקיון וחצרנות" באור עקיבא ללא חוק עזר (ת"צ (חי') 20830-09-20 גבאי נ' עיריית אור עקיבא); ופריסה דו-חודשית שחישבה כל תשלום לפי 60.83 ימים וגבתה ממי שעזב נכס במהלך השנה יותר מחלקו היחסי בחיוב השנתי. המשותף לכולם: הגדלת הגבייה בלי לעבור במסלול שהחוק קובע להעלאת ארנונה, ולכן ללא הסמכה.
טענה שהצו עצמו, או העלאה שבו, אינם חוקיים אינה נדונה בהשגה ובערר, שעניינם בשומה הפרטנית, אלא בעתירה מנהלית, שיש להגישה ללא שיהוי. כאשר ההעלאה חלה על ציבור הנישומים כולו ושולמה בפועל, המסלול הוא בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שבה ההשבה מוגבלת ל-24 החודשים שקדמו להגשה והרשות רשאית להודיע על חדילה בתוך 90 ימים. ואולם, כפי שמלמד עניין נס ציונה, רשות שחזרה בה מהודעת חדילה בלי אישור השרים חשופה להשבה מלאה. מכל מקום, כדאי להעלות את הטענה בכתב מול הרשות מיד עם קבלת השובר, ולתעד את התשלום כנעשה תחת מחאה.
הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. הדין וההלכה הפסוקה מתעדכנים, וכל מקרה תלוי בנסיבותיו. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.
אפיון, עיצוב ופיתוח אתר:
