בית המשפט העליון (המשנה לנשיא נעם סולברג, והשופטים אלכס שטיין ורות רונן) דחה ביום 2.11.2026, בעע"מ 12312-05-26 סביוני יבנה בע"מ נ' עיריית יבנה, ערעור של יזמית שביקשה מבית המשפט לעניינים מנהליים לבטל דרישת תשלום של היטלי פיתוח ולחייב את העירייה לכבד הסכם שנחתם איתה. העליון קבע כי העתירה הוגשה לערכאה הלא נכונה: מי שכבר שילם ומבקש להשיב כסף, או לאכוף הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, צריך ככלל לפנות לבית המשפט האזרחי.
הרקע: הסכם משולש, שלוש עסקאות מכר ופשרה של 19 מיליון ש"ח
בשנת 2004 נחתם הסכם משולש בין היזמית, עיריית יבנה ורשות מקרקעי ישראל. במסגרתו התחייבה היזמית להקים ולממן חלק מהתשתיות הציבוריות, ובתמורה נקבע שתשלם לעירייה היטלי פיתוח בשיעורים מופחתים. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. בהמשך מכרה היזמית את זכויותיה לחברה אחרת, וזו מכרה אותן הלאה. כשהוגשה בקשה להיתר בנייה, שלחה העירייה דרישת תשלום של היטלי סלילה, תיעול ושטחים ציבוריים פתוחים. בסופו של דבר הגיעה הרוכשת האחרונה להסכם פשרה עם העירייה ושילמה 19 מיליון ש"ח. היזמית המקורית טענה כי ההקלות שבהסכם המשולש שייכות לה, כי העירייה גבתה בעצם פעמיים, ועתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
מבחן הסעד והיסוד הדומיננטי
בית המשפט לעניינים מנהליים מחק את העתירה מחוסר סמכות והטיל על היזמית הוצאות של 70,000 ש"ח, והעליון אישר את ההחלטה. נקבע כי שאלת הסמכות נבחנת קודם כול לפי הסעד המבוקש, אך גם לפי "היסוד הדומיננטי" של הסכסוך, כדי שעותר לא יוכל לבחור ערכאה רק באמצעות ניסוח הסעד. כאן שני המבחנים הובילו לאותה תוצאה: הסעד שהתבקש היה לחייב את העירייה ליישם את ההסכם המשולש, כלומר אכיפת הסכם, וטענות היזמית נטועות במישור החוזי. בית המשפט הוסיף כי כשמבקשים לאכוף פסק דין שנתן תוקף להסכמות, פתוחים שני מסלולים: תביעה חדשה בגין הפרת ההסכם, או אכיפה ישירה של פסק הדין בהוצאה לפועל או בהליך ביזיון. אף אחד מהם אינו עובר בבית המשפט לעניינים מנהליים.
לפני התשלום ואחריו – ההבחנה החשובה
העליון חזר על הכלל שנקבע בעניין נוה-גד (ע"א 4151/20): מי שקיבל דרישת תשלום מהרשות המקומית וסבור שהיא פגומה מבחינה מנהלית, רשאי לתקוף אותה ישירות בעתירה מנהלית, בכפוף לכללים החלים על עתירות, ובהם המועדים להגשתן. לעומת זאת, כשהתביעה מוגשת אחרי שהדרישה כבר שולמה, נקודת המוצא היא שתביעת ההשבה שייכת לערכאה האזרחית. במקרים שבהם תביעת ההשבה נשענת במהותה על טענות מנהליות, לבית המשפט לעניינים מנהליים יש סמכות מקבילה. העליון הוסיף כי גם טענת "כפל הגבייה" של היזמית, אף אם יש לה אופי מנהלי, תוכל להתברר בבית המשפט האזרחי מכוח סמכותו הנגררת. עוד נקבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא היה חייב להעביר את התיק לערכאה המוסמכת במקום למחוק אותו, משום שמדובר בסמכות שבשיקול דעת.
לנישומים, ליזמים ולבעלי נכסים המסקנה המעשית ברורה: לפני שמשלמים דרישה של היטלי פיתוח שנראית שגויה, כדאי לבחון בזמן אם לתקוף אותה בעתירה מנהלית. אחרי התשלום, הדרך הרגילה היא תביעת השבה אזרחית. ואם יש הסכם עם העירייה, ובמיוחד הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, אוכפים אותו בכלים האזרחיים. בחירה במסלול הלא נכון עלולה לעלות בזמן, בכסף ובהוצאות משפט כבדות. לפירוט הבדיקות שכדאי לערוך עם קבלת הדרישה, ראו את המאמר קיבלתם דרישת היטלי פיתוח? מה בודקים לפני שמשלמים.
אם קיבלתם דרישת תשלום של היטלי פיתוח, או ששילמתם היטלים ואתם סבורים שחויבתם ביתר, ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
