
בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט שמואל מנדלבום), אישר ביום 15.11.2026 בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בת"צ 22178-09-25 מקס נ' עיריית טירת הכרמל. ההליך עסק בתוספת להיטל השמירה, שרשות מקומית רשאית לגבות רק אם יש לה קו חוף. בקשת האישור נמחקה ותביעתה האישית של המבקשת נדחתה, בלי צו להוצאות.
בקשת האישור הוגשה בספטמבר 2025 ונסבה על ההיטל שגובה העירייה לפי חוק עזר לטירת הכרמל (שירותי שמירה), התשפ"ג-2023. לפי חוות הדעת שצורפה לבקשה, העירייה כללה בחיובי ההיטל תוספת של 0.15 ש"ח למ"ר. כמתואר בפסק הדין, תקנות העיריות (סכום מרבי של אגרה או היטל בעד שירותי שמירה, אבטחה וסדר ציבורי ברשות מקומית), התשע"ג-2013, מתירות לגבות תוספת זו רק לרשות מקומית שיש לה קו חוף. המבקשת טענה כי תחום השיפוט של טירת הכרמל אינו כולל רצועת חוף, ונסמכה על ניתוח מפות ועל רשימת הרשויות בעלות קו חוף שמסר משרד הפנים לבא כוחה, שהעירייה לא הופיעה בה. עוד טענה כי התחשיב הכלכלי שביסוד חוק העזר, שבו צוינה רצועת חוף באורך 2.5 ק"מ, נשען על מידע מוויקיפדיה. ההשבה שהתבקשה, עבור מי ששילמו את ההיטל על נכסים בנויים ב-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, הועמדה על 581,681 ש"ח.
העירייה השיבה כי התחשיב וחוק העזר אושרו בידי משרד הפנים, וכי טירת הכרמל היא עיר חוף לפי הדין החל על היטל השמירה. היא הפנתה, בין היתר, לאכרזה על שטח השיפוט של העיר שפורסמה ברשומות בינואר 2017 ולמפת שטח השיפוט החתומה בידי שר הפנים. בתגובה לתשובה חזרה המבקשת על טענת גביית היתר, והוסיפה כי התוספת מותרת רק לרשות שבתחומה חוף פעיל. לטענתה, רצועת החוף שבתחום טירת הכרמל סגורה לציבור, מנותקת מהעיר בכביש ובמסילה ואינה חוף רחצה מוכרז. לכן, כך נטען, העירייה אינה נושאת בנטל אבטחה חופי, ועלות כזו גם לא נכללה בתחשיב.
התמונה השתנתה בעקבות ראיה שבית המשפט התיר לעירייה לצרף ביולי 2026: פנייה של העירייה למשרד הפנים, שבה נטען כי המידע שנמסר לבא כוח המבקשת היה שגוי, ותשובת המשרד. בתשובתו אישר משרד הפנים כי בתחום השיפוט של העירייה קיימת רצועת חוף, ולכן היא נכללה בתחשיב. המשרד הוסיף כי בחוק עזר לשמירה אין הוא בוחן אם החוף מוכרז אם לאו, אלא מתייחס "לעצם קיומה של רצועת החוף". בבקשת ההסתלקות, שהוגשה באוקטובר 2026, הודיעה המבקשת כי בקשת האישור נשענה מלכתחילה על הנחה עובדתית שהתבררה כשגויה, כי עמדת המשרד שמטה את הבסיס גם מתחת לטענת החוף הפעיל, וכי הבקשה אינה עומדת עוד בתנאי סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
בית המשפט בחן את הבקשה לפי סעיף 16 לחוק, שלפיו גם הסתלקות מוסכמת טעונה אישור, והפנה בין היתר לע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ. הבחינה נעשית בשני שלבים: תחילה אם ההסתלקות אינה פוגעת בעניינם של חברי הקבוצה, ולאחר מכן אם יש לפרסם הודעה ולמנות מייצגים חלופיים. בית המשפט השתכנע כי סיכויי בקשת האישור אינם גבוהים, וכי עמדתו העדכנית של משרד הפנים שומטת את הבסיס המשפטי והעובדתי שעליו נשענה. הוא נתן משקל גם להצהרת המבקשת ובא כוחה שלא קיבלו טובת הנאה בקשר להסתלקות, מלבד ויתור העירייה על הוצאותיה. השניים אף התחייבו שלא להגיש ולא לסייע בהגשת הליך נוסף נגד העירייה באותה מסכת עובדתית. בנסיבות אלה פטר בית המשפט מפרסום הודעה על ההסתלקות, ולא ראה תועלת של ממש בחיפוש אחר תובע חלופי.
לפסק הדין שתי משמעויות מעשיות. האחת נוגעת להיטל עצמו: לפי עמדת משרד הפנים שהוצגה בהליך, התוספת תלויה בעצם קיומה של רצועת חוף בתחום השיפוט של הרשות, ולא בשאלה אם פועל בה חוף רחצה מוכרז. עם זאת, בית המשפט לא הכריע בשאלה זו לגופה אלא העריך את סיכויי הבקשה לצורך אישור ההסתלקות, וההסתלקות אינה יוצרת מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, למעט המבקשת עצמה. המשמעות השנייה נוגעת לבדיקה שקודמת להגשת תובענה ייצוגית נגד רשות מקומית: כאשר העילה תלויה בנתון עובדתי כמו גבולות תחום השיפוט, חשוב לאמת אותו מול המקורות הרשמיים עצמם, דוגמת האכרזה ברשומות ומפת השיפוט החתומה, ולא רק מול רשימה שנמסרה במענה לפנייה. תושב שמבקש לבדוק את חיוב השמירה שלו יכול לעיין בחוק העזר של הרשות ולברר אילו תוספות נכללו בתעריף ומה התנאי לכל אחת מהן.
אם גם אתם סבורים כי הרשות המקומית גובה מכם היטל, אגרה או תשלום אחר שלא בהתאם לדין, ייתכן שקיימת לכם עילה לבדיקה משפטית. ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
האמור בכתבה זו הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ פרטני בהתאם לנסיבות כל מקרה.