תובענה ייצוגית מאפשרת לאדם אחד לתבוע בשם קבוצה שלמה של אנשים שנפגעו מאותה התנהלות: לקוחות שחויבו בעמלה שלא הייתה צריכה להיגבות, מבוטחים שלא קיבלו הטבה שהגיעה להם, תושבים ששילמו לרשות תשלום שאין לו בסיס בחוק. כשהנזק לכל אחד קטן, איש לא יגיש תביעה לבדו; יחד, הסכום משמעותי, והגוף שגבה אותו נדרש להשיב ולתקן. את התחום מסדיר חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. המדריך מסביר באילו עניינים אפשר להגיש תובענה ייצוגית, מי רשאי להגיש, מה בית המשפט בודק ומה זה אומר לחברי הקבוצה.
לפי סעיף 3(א) לחוק, תובענה ייצוגית אפשר להגיש רק בתביעה מהסוגים שבתוספת השנייה לחוק, או בעניין שנקבע במפורש בחוק אחר. הרשימה רחבה, ובין השאר כוללת:
סעיף 4 לחוק מונה שלושה סוגי מגישים. הנפוץ הוא אדם שיש לו עילת תביעה אישית, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה. לצדו רשאיות להגיש רשות ציבורית וארגון שהעניין בתחום מטרותיהם; ארגון רשאי להגיש רק אם בית המשפט שוכנע שקשה שאדם יגיש את הבקשה, למעט המועצה הישראלית לצרכנות, שאינה צריכה להראות קושי כזה. כשנזק הוא אחד מיסודות העילה, די בכך שהמבקש יראה שלכאורה נגרם לו נזק.
ההליך נפתח בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ורק אם היא מתקבלת מתנהלת התובענה עצמה. לפי סעיף 8(א), בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית אם מצא שהתקיימו ארבעה תנאים:
בהחלטת האישור בית המשפט מגדיר את הקבוצה, את התובע המייצג ואת בא הכוח המייצג, את העילות ואת הסעדים. על החלטה לאשר תובענה ייצוגית אפשר לערער רק ברשות.
רוב התובענות הייצוגיות מסתיימות בהסדר פשרה, וזה תקף רק אם בית המשפט אישר אותו. לפני האישור מפרסמים הודעה לציבור, וחברי הקבוצה רשאים להגיש התנגדות. מי שאינו רוצה שההסדר יחול עליו רשאי לבקש, בתוך המועד שנקבע להתנגדויות, לצאת מהקבוצה שעליה חל ההסדר. ההסדר עצמו אינו יכול לקבוע את הגמול לתובע המייצג ואת שכר הטרחה של בא כוחו; הצדדים רשאים רק להמליץ, ובית המשפט מכריע לפי סעיפים 22 ו-23 לחוק.
משאושרה תובענה ייצוגית, כל מי שנמנה עם הקבוצה נחשב כמי שהסכים שתנוהל בשמו, אלא אם הודיע לבית המשפט על רצונו שלא להיכלל בה בתוך 45 ימים מפרסום החלטת האישור, או במועד מאוחר יותר שקבע בית המשפט (סעיף 11). מי שיוצא מהקבוצה שומר על זכותו לתבוע בעצמו, ותקופת ההתיישנות של תביעתו לא תסתיים לפני שחלפה שנה מיום ההודעה. ומי שנשאר בקבוצה מוגן גם הוא: לעניין התיישנות, רואים אותו כאילו הגיש תביעה ביום הגשת הבקשה לאישור (סעיף 26).
תביעה להשבת תשלום שרשות גבתה שלא כדין מוגשת לפי פרט 11 בלבד, ויש לה כללים משלה. בית המשפט לא ידון בבקשה לפני שחלפו 90 ימים מהגשתה, ואם הרשות הודיעה שתחדל מהגבייה והוכיחה שחדלה עד אותו מועד, התובענה לא תאושר, אף שבית המשפט רשאי לפסוק גמול ושכר טרחה (סעיף 9). אם התובענה מאושרת, ההשבה מוגבלת ל-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, אך כל חבר בקבוצה רשאי לתבוע בעצמו גם תקופות קודמות (סעיף 21). הרחבה בנושא במאמרים פרט 11 לתוספת השנייה: מה אפשר לתבוע מרשות בייצוגית ותשלומים שרשות מקומית גובה ללא מקור בדין.
שמרו את המסמכים: חשבוניות, שוברים, פוליסות ותכתובות. בדקו אם כבר אושר הסדר פשרה שחל עליכם: בודק הסדרי הפשרה באתר מרכז הסדרים פעילים ומסביר מה צריך לעשות כדי לקבל את ההטבה, ובפנקס התובענות הייצוגיות שבאתר הרשות השופטת אפשר לחפש בקשות שהוגשו. אם לא מצאתם הליך קיים, אפשר לבחון הגשת בקשה חדשה. החוק עשוי להשתנות: על השינויים המוצעים בתזכיר תיקון מס' 16 כתבנו כאן.
להסבר מעשי על שלבי ההגשה, האגרה ושיחת הייעוץ, ראו איך מגישים תביעה ייצוגית.
הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. הדין וההלכה הפסוקה מתעדכנים, וכל מקרה תלוי בנסיבותיו. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.
אפיון, עיצוב ופיתוח אתר:
