
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד KSP בגין משלוח דברי פרסומת בדואר אלקטרוני. נקבע כי מדובר בתקלה נקודתית שאותרה ותוקנה לפני שהוגשה התביעה, ולא במדיניות מפרה.
לקוח מסמן בעת רכישה באתר שאינו מעוניין בדברי פרסומת, ובכל זאת מקבל הודעה שיווקית. האם די בכך כדי לנהל תובענה ייצוגית בשם כל מי שקיבל הודעה כזאת?
בפסק דין מיום 15.11.2026 דחתה השופטת רחל ערקובי, מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד קיי.אס.פי אקספרס בע"מ. ההכרעה ניתנה לאחר שני דיוני הוכחות ושמיעת מומחים מטעם שני הצדדים.
מה נטען בבקשה?
שני המבקשים, עורכי דין הפעילים בעמותות הנאבקות בדואר זבל, רכשו מוצרים באתר החברה. לטענתם סירבו לקבל דברי פרסומת, ובכל זאת נשלחו אליהם הודעות בדואר אלקטרוני, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת, המכונה "חוק הספאם". הם העריכו כי הקבוצה מונה לפחות 30 אלף נמענים, וכי הנזק עולה על 2.5 מיליון ש"ח.
החברה השיבה כי מדיניותה היא לשלוח דיוור רק למי שאישר זאת במפורש, כי היא מנטרת את רשימות הדיוור באופן שוטף, וכי המקרים שהוצגו נבעו משתי טעויות אנוש נקודתיות שזוהו וטופלו.
מה קבע בית המשפט?
לגבי המבקש הראשון נקבע כי לא הוכחה עילת תביעה אישית. הוא הציג צילומי מסך משלבי ביניים של הרכישה, ואילו במערכות החברה תועד כי אישר קבלת דיוור. בית המשפט העדיף את התיעוד הממוחשב, שנבדק בידי מומחה שאינו עובד החברה.
לגבי המבקש השני לא הייתה מחלוקת שסירב לדיוור וקיבל הודעה. אלא שהחברה הוכיחה, כך נקבע, שמקור הדבר בטעות בשורת קוד אחת, שבה הוצבו גרשיים במקום שגוי, בגרסת מערכת שעלתה בינואר 2020. לפי העדויות, הטעות התגלתה כשנשלח דיוור לרשימה של כ-50 אלף נמענים, ובתוך ימים התקבלו יותר מ-200 בקשות הסרה, לעומת בקשות בודדות בימים רגילים. החברה הסירה את הרשימה כולה, ולפי פסק הדין התקלה אובחנה, טופלה ותוקנה עוד לפני שהוגשה התביעה.
בית המשפט שקל אם משלוח של 50 אלף הודעות מצדיק בכל זאת פיצוי, והשיב בשלילה. לא ניתן לדעת כמה מהנמענים לא הסכימו לדיוור, וסביר שרובם הסכימו; מדובר בטעות אנוש בתום לב; החברה פעלה בעצמה לאתר ולתקן אותה; והתנהלותה הכללית אחראית. לפי פסק הדין, לחברה כשלושה מיליון לקוחות, ושיעור בקשות ההסרה מרשימת הדיוור עומד על 0.09% בלבד.
ומה לגבי הודעה שהגיעה אחרי בקשת הסרה?
המבקשים טענו גם שקיבלו דיוור לאחר שביקשו להסיר את עצמם מהרשימה. החברה הסבירה כי בין השקת קמפיין לבין משלוח ההודעות בפועל חולף זמן, משעות אחדות ועד יום, ובפרק זמן זה לא ניתן לעצור הודעה מסוימת. בית המשפט קיבל את ההסבר, שאושר גם בעדות מומחה מטעם המבקשים, וקבע כי דרישה להסרה מיידית וידנית אינה סבירה ואינה תכלית החוק.
בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בעניין גרסט חזר בית המשפט על הכלל שלפיו אין לנהל תובענה ייצוגית כשהראיות מצביעות על טעויות נקודתיות בלבד, להבדיל ממדיניות או מהתנהלות כללית המפרה את הדין.
תובעים סדרתיים והוצאות
החברה טענה כי המבקשים ובא כוחם הם תובעים ייצוגיים סדרתיים הפועלים ממניע כלכלי. בית המשפט לא קיבל את הטענה: היסטוריה של הגשת תובענות ייצוגיות אינה מעידה כשלעצמה על חוסר תום לב, והבקשה נבחנת לגופה. עם זאת צוין כי יש לכך משמעות לעניין הבדיקות והזהירות הנדרשות מהם לפני הגשת תובענה.
על המבקש השני, שלגביו נקבע כי העלה שאלה אמיתית שהיה מקום לבררה, לא הוטלו הוצאות. המבקש הראשון חויב בהוצאות של 50,000 ש"ח, בין היתר משום שדחה את הצעת בית המשפט לסגת מההליך לאחר שלב ההוכחות. החברה הציגה חשבוניות על הוצאות בסך 344,470 ש"ח.
מה כדאי לקחת מפסק הדין?
לעסקים: מה שהכריע כאן היה היכולת להוכיח ניטור שוטף של הדיוור, תגובה מהירה לחריגה בתלונות ותיעוד ממוחשב אמין של הסכמות הלקוחות.
לנמענים: מי שמבקש לבסס טענה שלא הסכים לדיוור צריך תיעוד מלא של תהליך ההרשמה או הרכישה עד סופו. צילום חלקי של שלב ביניים לא הספיק במקרה זה.
פסק הדין עוסק בהתאמת ההליך לבירור ייצוגי. הוא אינו קובע כי משלוח דבר פרסומת בלי הסכמת הנמען מותר.
מקור: ת"צ (מחוזי תל אביב-יפו) 62866-03-22 זילברג ואח' נ' קיי.אס.פי אקספרס בע"מ ואח', פסק דין מיום 15.11.2026, השופטת רחל ערקובי.
הכתבה מבוססת על נוסח פסק הדין שנמסר לעיון. נכון להכנתה לא אומת אם הוגש ערעור. אין באמור ייעוץ משפטי פרטני.
קיבלתם דברי פרסומת בלי שנתתם לכך הסכמה? ניתן ליצור קשר עם המשרד לבחינה ראשונית של המקרה.