בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה ביום 29.10.2026 במלואה את התביעה בת"א 48197-09-23 ביתנית בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, שבה דרשה קבלנית הבונה חדרי שנאים עבור יזמים תוספת תמורה בסך כ-2.43 מיליון ש"ח. התביעה, שהוגשה במקור לבית המשפט המחוזי והועברה לשלום, נסמכה על "כללי החיבורים" שפרסמה רשות החשמל בילקוט הפרסומים 3518 משנת 1988, שלפיהם – כך נטען – התשלום בגין חדר שנאים נגזר מהספק השנאי המותקן בו. לטענת הקבלנית, חברת החשמל התקינה בחלק מהחדרים שנאים בהספק 1,000 קו"א אך שילמה לפי שנאי 630 קו"א בלבד. הקבלנית חויבה בהוצאות בסך 100,000 ש"ח.
בית המשפט פתח בסיווג ההתקשרות: סדרה של חוזים עסקיים בין צדדים מתוחכמים – קבלנית הפועלת כעשרים שנה בתחום וחברת החשמל – שלגביהם סעיף 25(א)(2) לחוק החוזים והלכת ביבי כבישים (ע"א 7649/18) מקנים ללשון החוזה מעמד בכורה. היותה של חברת החשמל מונופול בתחום ההולכה אינה משנה את התמונה, שכן הקבלנית, להבדיל מיזם המחויב להתקשר עמה, בחרה להציע את שירותיה ליזמים ומתחרה בקבלנים אחרים. בחוזים נכתב כי התמורה הנקובה "מהווה את התמורה המלאה והיחידה" וכי עם המסירה רשאית חברת החשמל לעשות בחדר "כל פעולה שהחברה רשאית לבצע עפ"י רשיונה ועפ"י כל דין". משכך, התקנת שנאי בהספק גבוה יותר לאחר המסירה היא שימוש תפעולי בנכס שעבר לבעלותה, ולא הפרת חוזה.
טענת ההטעיה נדחתה משלושה טעמים: עילות הטעות וההטעיה שבסעיפים 14–15 לחוק החוזים עוסקות במצב הדברים בעת הכריתה, ולא בשינויים מאוחרים; לקבלנית לא נגרם כל נזק מהחלפת השנאי, שכן החדר שבנתה זהה; והסעד בגין הטעיה הוא ביטול, ואילו הקבלנית עתרה לאכיפה לפי פרשנותה. בית המשפט הוסיף כי קבלת עמדת הקבלנית הייתה יוצרת מעין "שותפות" בלתי מוגבלת בזמן בין הקבלן לחברת החשמל, עם התחשבנות מחודשת בכל פעם שמוחלף שנאי. עוד עלה מהעדויות כי מנכ"לית הקבלנית ידעה כבר ב-2020 על עמדת חברת החשמל, ובכל זאת המשיכה להתקשר עמה בחוזים נוספים עד מרץ 2023.
גם פרשנות הכללים עצמם לא סייעה לקבלנית. הכללים קובעים כי "החישוב הכללי לתשלום עבור בניית החדר נקבע לפי גודל שנאי של 630 קו"א" – כלומר התשלום הוא עבור גודל החדר וערך הקרקע. בשנת 1988 הייתה קורלציה בין ההספק לבין גודלו הפיזי של השנאי, אך ההתפתחות הטכנולוגית ניתקה אותה: שנאי 1,000 קו"א כיום זהה במידותיו לשנאי 630, ואין צורך בחדר גדול יותר. בית המשפט ציין כי מתקין הכללים כשל בכך שלא עדכן אותם עד לאחר הגשת התביעה, אך כשל זה אינו יוצר לקבלנית עילה מלאכותית. אשר לטענה כי עד 2018 שילמה חברת החשמל בפועל לפי ההספק – נקבע כי תשלומי יתר שבוצעו בטעות אינם מקנים זכות מוקנית להנצחת הטעות, ודווקא כחברה ממשלתית הנאמנה על כספי ציבור חובתה לתקן.
למעלה מן הצורך דן בית המשפט גם בטענת הקיזוז: חברת החשמל הציגה תשתית עובדתית מפורטת לגבי 39 חדרים שבהם הותקנו שנאים בהספק נמוך מ-630 קו"א, ולפי פרשנות הקבלנית עצמה הייתה זכאית להחזר של 2,725,355 ש"ח – סכום העולה על סכום התביעה. עדי חברת החשמל נחקרו ארוכות ועמדו בחקירה, ואילו עדות מנהלת החשבונות של הקבלנית חשפה סתירות בסכום התביעה ונספחים חסרים. בפסיקת ההוצאות ציין בית המשפט כי אילו הסתכמו הדברים בשאלה הפרשנית ובטעות העבר של חברת החשמל, ייתכן שהיה מקום להוצאות נמוכות; אך הקבלנית גררה את חברת החשמל להליך ארוך ויקר בידיעה שעומדת לה זכות קיזוז מלאה, ולכן חויבה ב-100,000 ש"ח.
פסק הדין רלוונטי לכל קבלן או יזם המתקשר עם גוף תשתית בחוזה סטנדרטי: הוראות רגולטוריות ישנות אינן "עוקפות" תניית תמורה מפורשת; מי שממשיך להתקשר בידיעה על עמדת הצד שכנגד מתקשה לטעון להטעיה; ותביעה שסכומה אינו מבוסס בתצהירים ובתחשיב עלולה להסתיים לא רק בדחייה אלא גם בהוצאות ממשיות.
אם אתם מתמודדים עם מחלוקת מול חברת תשתית או רשות על פרשנות של תעריף, כללים או הסכם התקשרות, ניתן לפנות למשרדנו לבחינה ראשונית של המקרה ולקבלת ייעוץ מקצועי בהתאם לנסיבות.
