השאלה "כמה ארנונה משלמים על מחסן" מסתירה שתי שאלות שונות. הראשונה נוגעת למחסן דירתי: האם הוא נכלל בכלל בשטח הדירה המחויב. השנייה נוגעת למחסן של עסק: האם הוא מחויב בתעריף העסק שאותו הוא משרת, או בסיווג "מחסנים", שתעריפו ברשויות רבות נמוך בהרבה. בשני המקרים התשובה מתחילה בצו הארנונה של הרשות, ובשני המקרים מילה אחת בצו יכולה לשנות את החשבון. מאמר זה מסביר מה בודקים בחיוב ארנונה על מחסן, מה פסקו בתי המשפט ואיך משיגים על חיוב שגוי.
הגדרת השטח המחויב נקבעת בצו הארנונה של כל רשות, והצווים שונים זה מזה גם בעניין המחסנים. כך, לפי צו הארנונה של רחובות לשנת 2027, מחסן וחניה לשימוש ביתי אינם נכללים בשטח היחידה המחויבת, ולפי צו הארנונה של הרצליה לשנת 2026, מחסן שאינו חלק מהדירה אינו נכלל בשטח הדירה. בצווים אחרים אין החרגה כזו, ומחסן שנכלל בשטח היחידה מחויב יחד איתה.
גם כאן חשובה ההיסטוריה של הצו. בית המשפט העליון קבע שחיוב של מרתפים ומחסנים הצמודים לבתי מגורים, שלא חויבו בעבר, הוא "הטלת ארנונה לראשונה", שהרשות רשאית לבצע בלי אישור של השרים (עע"מ 11641/04 סלע נ' מועצה אזורית גדרות, 17.7.2006; עע"מ 1721/10 מועצה מקומית גני תקווה נ' קופלביץ, 9.8.2012). לא כך כשהצו החריג את השטח במפורש: בעניין עיריית יבנה (עע"מ 8635/05, 15.5.2007), שבו הצו החריג במשך שנים מרתפים ומחסנים, נקבע שהוספת שטח שהוחרג במפורש היא שינוי אסור של שיטת החישוב, ובקשה לדיון נוסף נדחתה (דנ"מ 4727/07, 19.2.2009). בעע"מ 7904/16 עיריית תל אביב-יפו נ' חרחס (1.11.2018) נקבע שהוראה בצו שחייבה מרתפים בווילות ב-75% משטחם בלבד, בלי הקלה דומה למרתפים בבתים משותפים, היא הפליה שיש לתקן מכאן ולהבא. לכן כדאי לבדוק לא רק מה כתוב בצו השנה, אלא גם מה היה כתוב בו בעבר, ואיך מחויבים נכסים דומים באותה רשות.
בצווים רבים יש סיווג נפרד למחסנים, בתעריף נמוך מתעריף העסקים הכללי, אבל הוא מותנה בתנאים שהצו קובע. כמה דוגמאות מתוך צווים שבדקנו:
הצווים מתעדכנים מדי שנה, ולפני כל צעד יש לבדוק את הצו העדכני של הרשות.
הכלל הוותיק הוא שהטפל הולך אחר העיקר: מחסן שמשרת חנות ושזור בפעילותה עלול להיגרר לסיווג החנות, וכשיש הפרדה פיזית ושימוש מובחן ייתכן סיווג נפרד. שני פסקי דין מהשנים האחרונות מלמדים שהתנאים לסיווג מחסן הם אלה שכתובים בצו, ורק הם.
בעמ"נ (מנהליים מרכז) 41304-06-23 מנהלת הארנונה של עיריית ראשון לציון נ' אף.דבליו.אס קמעונאות בע"מ (25.4.2024) נדון חדר אחסון פנימי בעורף חנות, שהכניסה אליו היא דרך החנות. העירייה טענה שמחסן חייב כניסה נפרדת. בית המשפט דחה את ערעורה: דרישה לכניסה נפרדת אינה כתובה בצו, וההקלה ניתנת בשל אופי השימוש במחסן ולא בשל מיקומו. החדר סווג כמחסן, בתעריף מופחת של 50%.
בעמ"נ (מנהליים ת"א) 59246-12-24 בוטקאמפ בולאוורד בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (1.2.2026) נדונה יחידה של 197 מ"ר בקומת מרתף, ששימשה בעבר מכון כושר ולאחר סגירתו שימשה לאחסון ציוד בלבד. ועדת הערר סירבה לסווג אותה כמחסן, בנימוק שלא הוכח שהיא משרתת עסק פעיל. בית המשפט קבע שתנאי כזה אינו מופיע בצו, שהסיווג נקבע לפי השימוש בפועל כיום ולא לפי השימוש בעבר, והורה לסווג את הנכס כמחסן.
הכלל פועל לשני הכיוונים. הרשות אינה רשאית להוסיף תנאים שאינם בצו, אבל גם נישום שאינו עומד בתנאי שכתוב בצו, למשל מחסן שלקוחות מבקרים בו או מחסן שמשמש להפצה, לא יקבל את התעריף המופחת. גם נכס ריק אינו זוכה בתעריף המחסנים רק משום שאפשר לאחסן בו: בעניין אשטרום נכסים נקבע, לגבי צו הארנונה של ראשון לציון, שהתעריף המופחת חל רק על נכס שמשמש בפועל לאחסנה, ובקשת רשות ערעור נדחתה (בר"מ 37458-05-25, 10.12.2025).
טענה שהמחסן סווג בסיווג שגוי, או שנכלל בשטח בטעות, היא טענה על סוג הנכס, גודלו או השימוש בו. לפי סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, מגישים אותה בהשגה למנהל הארנונה בתוך 90 ימים מקבלת הודעת התשלום. מנהל הארנונה חייב להשיב בתוך 60 ימים, ואם לא השיב רואים את ההשגה כאילו התקבלה. על תשובתו אפשר לערור לוועדת הערר בתוך 30 ימים. ההכרעה בשאלות האלה עובדתית ברובה, ולכן את הראיות מביאים כבר להשגה ולוועדת הערר: בערעור כמעט לא דנים מחדש בעובדות.
את הפרוצדורה פירטנו במדריך השגה על ארנונה, ועל דרך הפרשנות של סיווגים במאמר הסיווג קובע את החשבון.
הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל רשות מקומית פועלת לפי צו הארנונה שלה, והתעריפים, ההגדרות והסיווגים מתעדכנים מדי שנה. הנתונים המוזכרים נלקחו מצווים שנבדקו לשנים 2026 ו-2027 והם עשויים להשתנות. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.