האם משלמים ארנונה על מרפסת? אין לשאלה הזו תשובה אחת לכל הארץ. יש רשויות שמחייבות כל מרפסת, יש שמחייבות רק מרפסת מקורה או סגורה, ויש שקובעות כללים נפרדים למרפסת גג, למרפסת גן ולפרגולה. מבקר המדינה מצא בדוח משנת 2023 שרשויות שונות מודדות מרפסות באופן שונה. לכן חיוב ארנונה על מרפסת מקורה, פתוחה או סגורה נבדק תמיד מול מסמך אחד: צו הארנונה של הרשות שבה נמצא הנכס. מאמר זה מסביר מה לחפש בצו, מה אסור לרשות לשנות, ומה עושים כשהמרפסת נוספה לחשבון.
סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, מסמיך את מועצת הרשות להטיל ארנונה לפי יחידת שטח, והגדרת השטח המחויב נקבעת בצו הארנונה של כל רשות. ההבדלים בין הצווים גדולים. כמה דוגמאות מתוך צווים שבדקנו:
אותה מרפסת יכולה אפוא להיות פטורה בעיר אחת ומחויבת במלואה בעיר השכנה. מה שנהוג ברשות אחרת אינו מלמד דבר על הרשות שלכם.
הצווים משתמשים במונחים שונים: מרפסת מקורה, מרפסת פתוחה, מרפסת סגורה, מרפסת שמש, מרפסת גג, מרפסת גן. לא תמיד המונחים מוגדרים, ומכאן נולדות רוב המחלוקות. האם מרפסת שמעליה מרפסת של השכן היא "מקורה"? מה דינה של מרפסת עם סוכך נגלל, פרגולה או סגירת זכוכית? התשובה אינה כללית. היא תלויה בלשון הצו, במבנה המרפסת בפועל, ולעיתים גם בהיתר הבנייה.
דוגמה לדרך שבה בתי המשפט ניגשים לשאלות כאלה היא עמ"נ (מנהליים ת"א) 14574-05-20 נחום נ' מנהל הארנונה של עיריית גבעתיים (14.9.2020). לדירה בקומה הראשונה של מגדל מגורים היה צמוד שטח פתוח ולא מקורה של כ-120 מ"ר, מעל הקומה המסחרית. העירייה חייבה אותו כ"מרפסת" בתעריף מגורים מלא, והמחזיקים טענו שמדובר ב"מרפסת גג", המחויבת לפי הצו בשיעור של 25% בלבד. בית המשפט קיבל את הערעור: הצו לא הגדיר "דירת גג", ולכן יש לפרשו לפי תכליתו; היתר הבנייה ייעד את השטח למרפסת גג; וחיוב של שטח פתוח, שגודלו כמעט כגודל הדירה, בתעריף מלא הוא תוצאה בלתי סבירה. בית המשפט הזכיר גם את הכלל שלפיו ספק שנותר לאחר פרשנות תכליתית של הוראת מס פועל לטובת הנישום. באותו צו נקבע גם שפרגולה במרפסת גג או במרפסת גן מעלה את שיעור החיוב מ-25% ל-40% משטח המרפסת.
תקנה 3 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007, קובעת ששטח הנכס הוא השטח כפי שחושב בשנה הקודמת. הרשות רשאית לתקן טעות בחישוב השטח ולהוסיף שטח שנוסף בפועל בבנייה, אך אינה רשאית לשנות את שיטת החישוב. בית המשפט העליון הבחין בין כמה מצבים:
המשמעות המעשית: הטענה "אף פעם לא חייבו אותנו על המרפסת" אינה מספיקה לבדה. מה שמכריע הוא לשון הצו, ובעיקר לשון הצווים הקודמים. גם כשהחיוב מותר, הוא אמור לחול מכאן ולהבא. דרישה לשלם הפרשים בגין שנים קודמות היא חיוב רטרואקטיבי, ובתי המשפט מתירים אותו רק במקרים מיוחדים. על כך הרחבנו במאמר על סקר מדידות ארנונה.
סעיף 8(ד) לחוק ההסדרים, שנוסף בשנת 2018, עוסק ב"מצללה" (פרגולה): מבנה בלא קירות, מחומרים קלים, שנסמך על עמודים ומוקם בחצר, בגג או במרפסת של בית מגורים, ושלפחות 40% ממשטח ההצללה שלו הם מרווחים פתוחים. ברשות שלא כללה את שטח המצללה בחישוב שטח הדירה ערב התיקון, השטח לא ייכלל בחישוב רק משום שהמצללה כוסתה בכיסוי שקוף מחומר פלסטי, ובלבד שהשימוש בשטח נשאר שימוש של חצר, גג או מרפסת, ולא חניה או אחסנה. ברשויות אחרות קובע הצו, וכדאי לבדוק מה הוא אומר על פרגולות.
טענה שהמרפסת נמדדה בטעות, או שלפי הצו אין לחייב אותה, היא טענה על גודל הנכס. לפי סעיף 3(א)(2) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, מגישים אותה בהשגה למנהל הארנונה בתוך 90 ימים מקבלת הודעת התשלום. מנהל הארנונה חייב להשיב בתוך 60 ימים, ואם לא השיב רואים את ההשגה כאילו התקבלה. על תשובתו אפשר לערור לוועדת הערר בתוך 30 ימים. טענה שהרשות שינתה את שיטת החישוב בניגוד לדיני ההקפאה היא טענת חוקיות, ומקומה בעתירה מנהלית. את הפרוצדורה פירטנו במדריך השגה על ארנונה.
כשהחיוב על המרפסת נוסף באופן אחיד לדירות רבות בבניין או בשכונה, השאלה חורגת מהמקרה הפרטי. גם אז נקודת ההתחלה היא בדיקה של השומה, של הצו ושל תשריט המדידה.
הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל רשות מקומית פועלת לפי צו הארנונה שלה, והתעריפים, ההגדרות והסיווגים מתעדכנים מדי שנה. הנתונים המוזכרים נלקחו מצווים שנבדקו לשנים 2026 ו-2027 והם עשויים להשתנות. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.