חיוב ארנונה שגוי: איך מזהים טעות בחשבון ומה עושים

מחבר המאמר:

עו"ד יוסף-חי אביעזיז

שתפו את המאמר:

חשבון הארנונה נראה כמו מסמך טכני שאין מה לבדוק בו: שטח, סיווג, תעריף וסכום. בפועל, כל אחד מהנתונים האלה הוא תוצאה של החלטה, מדידה או רישום שנעשו ברשות המקומית, וכל אחד מהם יכול להיות שגוי. חיוב ארנונה שגוי אינו מתקן את עצמו, והמועדים לתקיפתו קצרים. מאמר זה מסביר אילו טעויות נפוצות, לאן פונים עם כל אחת מהן, ומתי אפשר לקבל בחזרה את מה ששולם ביתר.

הטעויות הנפוצות בחיוב ארנונה

  • שטח: הנכס נמדד בטעות, או שנכללו בשטח רכיבים שצו הארנונה של הרשות אינו מחייב. טעויות כאלה מתגלות לא פעם אחרי סקר מדידות.
  • סיווג: הנכס מחויב בסיווג יקר שאינו תואם את השימוש שנעשה בו בפועל, או בסיווג שיורי כללי אף שיש בצו סיווג ספציפי מתאים יותר.
  • מחזיק: החיוב נרשם על מי שכבר עזב את הנכס, או שבעלים ושוכר משלמים במקביל על אותה תקופה. על כך הרחבנו במאמר מי "המחזיק" בנכס לצורכי ארנונה.
  • אזור: הנכס שויך לאזור מס יקר יותר מזה שבו הוא נמצא לפי הצו.
  • הנחה או פטור שלא יושמו: הנחה שהמחזיק זכאי לה לא הוזנה, או שלא ניתנה הנחה לנכס ריק אף שהתקיימו תנאיה.
  • העלאה חריגה: התעריף עלה מעבר לשיעור העדכון השנתי, בלי אישור שרי הפנים והאוצר.
  • ריבית ויתרות: ריבית פיגורים שחושבה כריבית דריבית, תשלום כפול, או יתרת זכות שנשארה בכרטיס ולא הוחזרה.
  • חיוב לאחור: דרישה לשלם הפרשים בגין שנים קודמות, לרוב אחרי מדידה או שינוי סיווג.

השאלה הראשונה: טעות בשומה או פגם בצו

לפני שפונים לרשות צריך לזהות את סוג הטעות, כי כל סוג מתברר במסלול אחר ובמועדים אחרים.

  • טעות בשומה שלכם, כלומר בשטח, בסוג הנכס, בשימוש בו, באזור או בזהות המחזיק, מתבררת בהשגה למנהל הארנונה, ואחריה בערר לוועדת הערר.
  • פגם בצו הארנונה עצמו, כמו תעריף שנקבע בלי סמכות, העלאה בלי אישור השרים או הפליה בין נישומים, אינו בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר, ומקומו בעתירה מנהלית.
  • הנחה שנשללה או לא יושמה אינה "קביעת ארנונה", ולכן מתבררת בפנייה לרשות ולאחריה בעתירה מנהלית.
  • גבייה שגויה שחוזרת אצל נישומים רבים עשויה להתאים גם להליך ייצוגי, בכפוף למגבלותיו.

על ההבחנה בין המסלולים הרחבנו במאמר ערר או עתירה: לאן הולכים עם כל טענה בארנונה.

המועדים: 90 ימים להשגה

לפי סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, השגה מוגשת בתוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום. מנהל הארנונה חייב להשיב בתוך 60 ימים, ואם לא השיב, רואים את ההשגה כאילו התקבלה, אלא אם ועדת הערר האריכה את המועד בעד 30 ימים (סעיף 4). על תשובת המנהל אפשר לערור לוועדת הערר בתוך 30 ימים (סעיף 6(א)), ועל החלטת הוועדה אפשר לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים בתוך 45 ימים מיום שהומצאה (תקנה 20(ב) לתקנות סדרי הדין בוועדת הערר). עתירה מנהלית יש להגיש בלא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 ימים.

הגשת השגה אינה דוחה, ככלל, את חובת התשלום. אם ההשגה מתקבלת, הסכום שנגבה ביתר מושב או מקוזז. את הפרוצדורה המלאה, כולל נוסח לדוגמה, פירטנו במדריך השגה על ארנונה, ואפשר לבדוק את המועד האחרון גם בסימולטור ההשגה.

מה קורה כשמפספסים את המועד

שומה שלא הוגשה עליה השגה במועד הופכת לסופית לאותה שנה. זהו "עקרון סופיות השומה". לגבי טענות של שטח, סיווג או אזור, החמצת המועד סוגרת בדרך כלל את הדלת לגבי אותה הודעת תשלום, גם אם החיוב שגוי, ואפשר להשיג מחדש על הודעת התשלום של השנה הבאה. החריג הוא הטענה "אינני המחזיק בנכס": מי שלא העלה אותה בהשגה רשאי להעלות אותה בהליך משפטי מאוחר יותר, ברשות בית המשפט (סעיף 3(ג) לחוק).

המשמעות המעשית: כל שנה שעוברת בלי השגה היא שנה שקשה מאוד לפתוח מחדש. לכן בודקים את הודעת התשלום כשהיא מגיעה, ולא כשמצטבר חוב.

מתי מקבלים כסף בחזרה

לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, רשות שקיבלה תשלום יתר חייבת להחזירו בתוספת הפרשי הצמדה. אם לא החזירה אותו בתוך 30 ימים מיום שהודעתם לה בכתב על תשלום היתר, מתווספת גם ריבית צמודה של חצי אחוז לחודש. לכן את הדרישה להחזר מגישים בכתב. השאלה היא על איזו תקופה אפשר לדרוש החזר.

  • כאשר השגה או ערר מתקבלים, מה שנגבה ביתר בגין השומה שעליה השגתם מושב או מקוזז.
  • בטעויות של שטח, סיווג או אזור, החזר בגין שנים שבהן לא הוגשה השגה אינו מובן מאליו, בשל סופיות השומה.
  • במצבים אחרים, כמו תשלום כפול, תשלום בגין תקופה שבה כבר לא החזקתם בנכס, הנחת חובה שלא יושמה או ריבית שחושבה שלא כדין, אפשר לדרוש השבה גם בגין תקופות קודמות, בכפוף לנסיבות ולדיני ההתיישנות.
  • מי שהודיע לרשות בכתב שחדל להחזיק בנכס זכאי, ככלל, להחזר של תשלום היתר בתוך 30 ימים מההודעה, לפי תיקון לחוק משנת 2024.
  • בהליך ייצוגי נגד רשות מקומית ההשבה מוגבלת ל-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, והרשות רשאית להודיע על חדילה מהגבייה בתוך 90 ימים ולסיים בכך את ההליך.

בכל מקרה כדאי לבקש מהרשות פירוט חשבון מלא. יתרות זכות נשארות לעיתים בספרי הרשות שנים, בלי שמישהו יוזם את החזרתן.

כשהרשות מתקנת את הטעות לרעתכם

לפעמים הרשות היא שמגלה טעות, ומוציאה שומה מתוקנת עם שטח גדול יותר או סיווג יקר יותר. תקנה 3 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007, מתירה לתקן טעות בחישוב השטח ולהוסיף שטח שנבנה בפועל, אך אינה מתירה לשנות את שיטת החישוב. גם כשהתיקון עצמו מותר, דרישה לתשלום הפרשים בגין שנים קודמות היא חיוב רטרואקטיבי. בית המשפט העליון קבע בעע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (1.12.2011) כי ידו של בית המשפט "קפוצה" בהתרת חיוב כזה, וכי הוא כפוף למבחן דו-שלבי של סמכות ושל סבירות. להרחבה: חיוב ארנונה רטרואקטיבי.

איך בודקים את החשבון

  • קוראים את הודעת התשלום מול צו הארנונה של הרשות: שטח, סיווג, אזור ותעריף.
  • משווים לשנה הקודמת. אם הנכס, שטחו וסיווגו לא השתנו, הסכום השנתי אמור להיות הסכום הקודם בתוספת שיעור העדכון בלבד, שעומד לשנת 2027 על 3.05%.
  • מבקשים מהרשות את תשריט המדידה ובודקים מה נכלל בשטח.
  • מבקשים פירוט חשבון או דוח תנועות, ובודקים יתרות זכות, תשלומים כפולים וחישוב ריבית.
  • שומרים את מועד קבלת ההודעה ואת אישור הגשת ההשגה. כלל 60 הימים שווה משהו רק למי שיכול להוכיח מתי הגיש.

רשימה מפורטת יותר נמצאת במאמר עשר בדיקות לפני שמשלמים.

למשרדנו התמחות במיסוי מוניציפלי, בייעוץ לרשויות מקומיות ובייצוג נישומים. אם מצאתם בחשבון נתון שאינו מסתדר, מומלץ לבדוק אותו בתוך המועד להשגה, עם הודעת התשלום, הצו והמסמכים של הנכס.

הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. הדין וההלכה הפסוקה מתעדכנים, וכל מקרה תלוי בנסיבותיו. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.