ארנונה היא אחת ההוצאות הקבועות הגדולות של עסק, והתעריפים לנכסים שאינם למגורים גבוהים בדרך כלל בהרבה מתעריפי המגורים. בשונה ממס הכנסה או ממע"מ, אין לארנונה תעריף ארצי: כל רשות קובעת בצו הארנונה שלה סיווגים ומחירים משלה. לכן טעות קטנה בסיווג או בשטח מצטברת לסכומים גדולים, ומי שאינו בודק את השומה בזמן נשאר איתה. מדריך זה מרכז את מה שבעל עסק צריך לדעת על ארנונה לעסקים: איך נקבע החיוב, מה בודקים, אילו הנחות קיימות ומה המועדים.
לפי סעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, הארנונה מחושבת לפי יחידת שטח, בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, והיא מוטלת על המחזיק בנכס. החשבון הוא אפוא מכפלה של שני נתונים: השטח המחויב, והתעריף שנגזר מהסיווג ומהאזור. הפערים בין רשויות גדולים. לפי צו הארנונה של תל אביב-יפו לשנת 2027, למשל, התעריף הכללי לנכסים שאינם למגורים נע בין 317 ל-464 ש"ח למ"ר לשנה בקירוב, לפי האזור. על הפערים בין הערים כתבנו במאמר מה באמת קובע את הארנונה ברשויות שונות.
להרחבה: הסיווג קובע את החשבון: איך בתי המשפט קוראים סיווגי ארנונה.
הגדרת השטח המחויב נקבעת בצו של כל רשות, והיא כוללת לעיתים גם מחסנים, גלריות, שטחי שירות וחלק יחסי בשטחים המשותפים של הבניין או של המרכז המסחרי. שלוש נקודות חוזרות ברוב המחלוקות:
הארנונה מוטלת על מי שמחזיק בנכס בפועל, ולכן שוכר הוא בדרך כלל החייב. שני כללים מפקודת העיריות חשובים לעסקים: בהשכרה לתקופה קצרה משנה המשכיר הוא שחייב בארנונה (סעיף 326), ומי שעוזב נכס חייב להודיע על כך לעירייה בכתב, אחרת הוא ממשיך להיות מחויב (סעיף 325). כשהמחזיק הוא חברה פרטית והנכס אינו משמש למגורים, החוק מאפשר לרשות, בתנאים מסוימים, לגבות חוב ארנונה סופי גם מבעל השליטה בחברה (סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים). להרחבה: מי "המחזיק" בנכס לצורכי ארנונה.
תעריפי הארנונה מתעדכנים מדי שנה בשיעור אחיד לכל הרשויות. לשנת 2027 שיעור העדכון הוא 3.05%, לשנת 2026 הוא היה 1.6% ולשנת 2025 הוא היה 5.29%. העלאה מעבר לשיעור הזה, שינוי סיווג או שינוי של שיטת המדידה טעונים אישור של שר הפנים ושר האוצר, ובלעדיו הרשות רשאית לגבות רק את התעריף המעודכן. ההעלאות החריגות מתרכזות לא פעם בעסקים, ולכן כדאי להשוות בכל שנה את התעריף למ"ר לתעריף של השנה הקודמת. להרחבה: העלאת ארנונה: מה מותר לרשות לבד ומתי נדרש אישור שרים וארנונה 2027.
על טעות בשומה, כלומר בשטח, בסיווג, בשימוש, באזור או בזהות המחזיק, מגישים השגה למנהל הארנונה בתוך 90 ימים מקבלת הודעת התשלום. מנהל הארנונה חייב להשיב בתוך 60 ימים, ואם לא השיב רואים את ההשגה כאילו התקבלה. על תשובתו אפשר לערור לוועדת הערר בתוך 30 ימים, ועל החלטת הוועדה אפשר לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים בתוך 45 ימים. את כל הטענות ואת הראיות יש להביא כבר בהשגה ובערר, כי בערעור כמעט לא דנים מחדש בעובדות. טענה נגד חוקיות הצו או התעריף מתבררת בעתירה מנהלית, שיש להגיש בלא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים. שומה שלא הוגשה עליה השגה במועד הופכת, ככלל, לסופית לאותה שנה. את הפרוצדורה פירטנו במדריך השגה על ארנונה.
שני נושאים נוספים שכדאי להכיר כשמצטבר חוב: ריבית הפיגורים שהרשות רשאית לגבות היא ריבית פשוטה בלבד, וחוב ארנונה ישן עשוי להתיישן אם הרשות לא נקטה פעולות גבייה במשך שבע שנים.
למשרדנו התמחות במיסוי מוניציפלי, בייעוץ לרשויות מקומיות ובייצוג נישומים. לבדיקה של שומת ארנונה לעסק מומלץ להביא את הודעת התשלום המלאה, את חוזה השכירות, תשריט או מדידה אם קיימים, ותכתובת קודמת עם הרשות.
הבהרה: האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל רשות מקומית פועלת לפי צו הארנונה שלה, והתעריפים, ההגדרות והסיווגים מתעדכנים מדי שנה. הנתונים המוזכרים נלקחו מצווים שנבדקו לשנים 2026 ו-2027 והם עשויים להשתנות. לבחינת מקרה קונקרטי מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.